אני גדלתי במדינה שמלמדים בה בבית ספר על 4 עונות השנה אבל לא תמיד אפשר לראות ולהרגיש הבדלים כשיוצאים החוצה (מה ההבדל בין פושר, חם, חם יותר, שורף?...).
ופה? כל עונה מורגשת ולכל עונה יש את הצבעים שלה, את הריחות שלה, את המראה המסוים שלה ואפילו את הטעמים שלה בסטארבקס (רק באמריקה אפשר לדמיין ולקבל קפה עם קצפת בטעם דלעת וקינמון בסתיו).
ומה שטענתי תמיד, מתגלה כנכון - אני בחורה של סתיו. אוהבת את הפוזה המלנכולית, את העובדה שלא קר נורא אבל גם לא חם ואת השלכת. אין על השלכת.
וכמו אבא שלי שאוהב את האדום האדום הזה, אני כל כך מתלהבת, ומוציאה את המצלמה/טלפון בכל הזדמנות לנסות ולתפוס רק קצת מהטבע המדהים הזה שבאמת לא מפסיק להרחיב לי את הלב.
ולפעמים אנחנו לוקחים איתנו את הילדים למסעות צילומים ומנסים להחדיר להם קצת מההתלהבות שלנו
והילדים שלי לא מבינים על מה המהומה. "אוף, אמא, שוב את עוצרת לצלם??? זה אותו דבר כמו קודם!".
ואני אומרת להם שזר לא יבין זאת.
או שאולי במקרה הזה, רק זר יכול להבין זאת.
