Black Friday 2010

חגיגת הקניות האמריקאית השנתית לא פסחה עלינו גם השנה. כבר בערך חודשיים מתנהלים דיונים ערים (שלא לומר מתלהמים) בביתנו הקט ובשיתוף עם השותפים לפשעי השנה שעברה מורן ושגיא, לגבי היערכות ל black friday 2010. כולם כולל כולם רוצים לצאת, אף אחד לא מוכן לוותר אבל השנה התווספו שני משתנים חדשים למשוואה - נעה המתוקה והעובדה שאין סבא/סבתא במשמרת.

המו"מ נמשך זמן ארוך ובסופו, שגיא שלמד היטב ב haas איך להיות team player, הסכים לוותר ולהיות אב-חד-הורי-לרגע לארבעה ילדים.

אירועי השוד השנה היו שונים. התחלנו במנה ראשונה לפתיחת החשק ב toys r us שפתחו את השערים ב 22:00, מוקדם לכל הדיעות. בקור מקפיא, התייצבנו מורן, יפעת, עינת ואנוכי בתור שהקיף את הבניין וחיכינו בסבלנות. בדיוק בזמן נפתחו השערים ואנחנו זרמנו פנימה יחד עם עוד מאות מחפשי מתנות. לא היה קל... טירוף תומס הקטר, שגעון הפט שופ, היסטרית בראציות... והכל כעין וכאפס לעומת התור לאלקטרוניקס. מה אומר ומה אגיד? השלל היה מכובד ביותר, עמדנו 50 דקות בתור לקופה (תור שהתפתל בין כל המדפים בחנות בסדר מופתי), היו דרמות בקופה כשמחירים לא עלו כמו שצריך (מורן, את מלכה!!!) ובאופן כללי - שמחה גדולה. חזרנו הביתה עייפות מאוד, אך שמחות וטובות לב בשעה 12:30.

(סוף פרק א')


עם השלל

ביציאה מ toys r us, ואני מזכירה, מדובר בשעה הלא הגיונית בעליל של 12:30 בלילה, ראינו מה הולך בכניסה ל best buy הסמוכה. אנשים הקימו אוהלים(!!!) בכניסה וחיכו לפתיחת השערים הצפויה בשעה 5. לא יאומן כי יסופר, טוב שיש תמונות להוכיח.

מורן ואני חזרנו הביתה (למי שלא היה סגור על הלוגיסטיקה - מורן, שגיא ונעה באו לישון אצלנו כדי שבשעת השין נצא לדרך ושגיא ישאר לשמור על הילדים), החלפנו חוויות עם הבנים, השווצנו בקניות ומפה לשם נהיה כמעט 2. בפרץ אנרגיה לא מוסבר, שגיא ודני ארזו את עצמם ונסעו ל Walmart שפתחו השנה מוקדם בשעה 2:00. דני חזר מזועזע לגמרי ואני רק יכולה לדמיין מה שהלך שם כדי להצליח לזעזע שועל קניות ותיק כמו דני.
תמונות משדה הקרב -

(סוף פרק ב')

בשעה 3:30 צילצל השעון המעורר ומצא את מורן בפרץ אנרגיות לא הגיוני בעליל, ואת דני ואותי מרוחים במיטה ממש לא בקטע של לצאת. אבל לא נשברנו, קמנו ויצאנו לדרך. היעד - Target. אספנו גם את שירה, מצאנו מקום חניה בקושי רב והתייצבנו בתור.



היה קר...
עם הצעיף (והאמת היא שגם בלעדיו), דני נראה היה כמו מחבל בכפור
רוח שטות תפסה אותנו עם פתיחה הדלתות בשעה 4:00 בדיוק

מבט חטוף על הטירוף בפנים

וזה כבר אחרי :-)

מורן מאושרת עם הקניות
ואני גמורה, ולא מאמינה שזה קורה לי, ומה לעזאזל אני עושה בשעה כזו בטרגט...
חזרנו הביתה בשעה 6:30, בלי לפרוק את הכבודה מהאוטו (דרך אגב - עשיתי את זה רק לפני יומיים למרבית הבושה) ובי להחליף בגדים, צנחנו במיטה לשינה טרופה של שעתיים עד שהילדים התעוררו. מיותר לציין שלקח לי איזה יומיים לצאת מהרגשת הכמו ג'ט לג שליוותה אותי.

יש לי הרגשה, ששנה הבאה כבר לא יהיו ויכוחים. אני מעדיפה לישון!

ומה ברכש אתם בטח שואלים את עצמכם... אז ככה:

DVD נייד במקום זה שהילדים השמידו

מעילים לילדים

מערכת סירים (תוחזר ל target במהירה בימנו. זה הסיוט שאחרי)

מדפסת (כנ"ל)

הארד דיסק נייד

צעצועים ומשחקים לילדים

וגולת הכותרת, ללא ספק, הרכישה שדורשת פוסט משל עצמה (אם רק הייתי מספיק מוכשרת בשביל לתאר כזה דבר במילים) - XBox ו Kinect. רק שבועיים אחרי וחיינו אינם חיים בלעדיהם

מבצע קוקוריקו

נובמבר הגיע וכבר כמעט ונגמר, ואיתו הגיע חג ההודיה (Thanksgiving). לא חשבנו לציין את היום הזה באופן מיוחד אלא שאז הגיעה יוזמה מצד משפחת ארנולד יקירינו, ובשיתוף עם האורגדים והנועמים נולדה לה ארוחת חג.

מי אנחנו שנגיד לא לארוחת חג?!?...

ההכנות המורכבות רוכזו תחת השם המצוין "מבצע קוקוריקו" (זכויות שמורות ליפעת), נבנה תפריט, חולקו תפקידים ומשימות, פורסמו לוחות זמנים ואפילו התרנגול ניצוד (ותודה לג'ו).

אני הייתי אחראית על כמה מנות ובאופן זדוני ביותר הוצמדה לי גם משימת התוכנית האומנותית. כך יצא, שקצת אחרי ההתכנסות וצילומי פורטרט לציפור (התאזרו בסבלנות), שיחקנו את משחק הדבק את הנוצות (שם זמני) -

וכמובטח, הציפור.

סבתא לאה (יבוא אישי של הארנולדים) היתה אחראית על הציפור וטיפלה בו בנאמנות עד סופו המר
דני המחבל תוקף ציפור מתה (הסברים על הלוק בפוסט נפרד)

וזה, למרבית הזוועה, תחליף טופו להודו המסורתי לטובת הצמחונים שבינינו
שולחן החג

ילדים מורעבים

היה טעים נעים ומצחיק!

בהחלט יש על מה להודות...

עלילותי בעיר הגדולה

כן, הייתי סוף שבוע לבד בלוס אנג'לס. מי היה מאמין? זה התחיל כרעיון תמים שנזרק לחלל האוויר ברגע של חולשה (דני נתקף רגשות אשם בדרכו למשחק פוטבול בשבת) ובהמחשה של המונח להכות על הברזל בעוד חם (אני קונה כרטיסי טיסה עוד באותו יום), ומכאן השאר היסטוריה.

היה כל כך כיף!!!! מההתחלה ועד הסוף (טוב, למעט השלב שבו נחשדתי בהברחה לא חוקית של חומרים לא חוקיים למטוס, אבל נשאיר את זה להמשך). כל הסוף שבוע הזה פשוט זרם. אולי זה האירוח הלא פחות ממושלם של דימה ואנוש (אין דברים כאלו), ואולי הנוסטלגיות לתוך הלילה עם אלקה ודימה (שנפלו לי מצוין אחרי על האש איכותי), ואולי משהו בזרימה - לא חייבים להספיק או לעשות וי על שום דבר, פשוט להיות.

נחתתי בצהריים, הישר לארוחה ביתית אצל דימה ואנוש, ויצאנו לדרך. מי אמר לוס אנג'לס ולא קיבל Venice Beach? הרגלים ישנים מתים לאט ובתור שני תל אביבים לשעבר ואשת סטודנט תפרן, חיפשנו חניה בחינם, ואכן מצאנו כזו לא ממש קרוב לחוף. אבל מה? יצא טוב. ככה גילינו את תעלות ונציה של לוס אנג'לס. כן, יש דבר כזה. יפה, יפה, יפה ובתים מהממים שאתגרו את אנוש ואותי לשפר את מיומנויות ההצצה לבתים שלנו.

ואז פגשנו את אלקה :-) ורותם כמובן, ועומר המקסים והאנרגטי

טוב, סט תמונות מקסימות של שקיעה יפיפיה, כולן באדיבות דימה (שהוא פשוט כזה מנומס וחמוד ומתאפק עם פרסום הבלוג שלו כדי לתת לי זכות ראשונים. נכון?)
אחרי שאכלנו (סיני סטנדרטי. לא משהו לכתוב עליו הביתה), נפרדנו ממשפחת איל ויצאנו לקרוע את העיר. טוב, נו, לא ממש. אני, שלא רגילה להיות ערה בשעות כאלו, קרעתי בעיקר את המושב האחורי בפיהוקים, אבל שיתפתי פעולה יפה ונהנתי לראות קצת את שדרת הכוכבים הנוצצת בלילה.

פוסט נפרד ופיקנטי ביותר אפשר לכתוב על קוד הלבוש (או אין לבוש) במועדונים בעיר הזאת, אבל מאחר ורוב הזמן הסתובבתי עם פה פעור לא הספקתי לצלם ולכן אני אוותר על העניין.

בבוקר שבת, אחרי יקיצה טבעית בשעה 9:00 (!!!) יצאנו לדרך. היעד - הוליווד.

קר...
מתחמם...
חם!!!
ואיך אפשר בלי, עשינו גם טיול קנאה ברחובות בוורלי הילס ועצרנו באחוזה שבנה איזה מישהו ממש עשיר לבן שלו בשנת 1928 והיא האחוזה הכי גדולה בבוורלי הילס. עם השנים האחוזה הפכה לפארק חצי ציבורי ומשמשת לצילומי סרטים.

מצוטטות לסיור מודרך שפרוטקציונרים ברי מזל הצליחו לקמבן

משם המשכנו לפסדינה. מודה, אני בחורה רדודה וכל מה שעניין אותי היה ההקשר ל Brothers & Sisters אבל המקום התגלה כמקסים במיוחד והעברנו שם אחר צהריים בכיף.






כל הנסיונות לקבוע עם אביב באותו יום עלו בתוהו ולכן נאלצנו (קשה, קשה) להתארח ב UC Village שלהם לעל האש.

אביב בפוזה מסורתית רק בלי הפחמים והבלאגן

יום שני היה היום האחרון שלי ועמד בסימן "מתי קונים את הקוטג'ים". תבינו, אצלנו בברקלי אין מבחר גדול של מוצרים מישראל ובטח ובטח שלא גבינות ואני, שתאוותי הגדולה היא לקוטג' ישראלי אמיתי, החלטתי לנצל את העובדה שבלוס אנג'לס גרים קרוב לחצי מילון ישראלים (ישראלים! לא כולל את כל היהודים) ולייבא קוטג' לצפון קליפורניה.

בכל אופן, כדי להעביר את הזמן נסענו דימה רותם ואני (שלושת ה partners הגאים) לסנטה מוניקה. מאחק וכבר התוודיתי על עומקי הרוחני אין לי היסוס להודות שכל מה שעניין אותי בלוקיישן הזה הוא איפה צילמו את הבית של סם ואדיסון מ Private Practice... על אף שהיינו מצוידים באייפון, זמן פנוי ונחישות - לא הצלחנו למצוא מענה לסוגיה. ולכן אני פשוט נאלצת להאמין שבהכרח ראיתי את הבית רק לא זיהיתי אותו...

משם המשכנו כמובטח לחפש קוטג'. מה אומר ומה אגיד? חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה. לא יאומן!!! סופרים ענקיים של מוצרים מישראל! זר לא יבין זאת... רק אולי התאילנדים :-)

כמה הערות לסדר וחוב מההתחלה -

* לוס אנג'לס היא ללא ספק העיר הכי גדולה שראיתי בימי חיי. אין דברים כאלו. בלתי נתפס בשום קנה מידה.

* ארוחת הצהריים שאכלנו במסעדת Haifa ממש ממול ה GLAT MART וה Eilat Market היתה מצוינת גם כי היא היתה מאוד טעימה וגם כי הזכירה לי שאני לא מתגעגעת. והמבין יבין.

* למען הסדר הטוב- דימה ואני החלפנו תמונות קצת לפני שעזבתי. מאחר ובהחלט מגיע לו קרדיט על הצילומים, בהסתברות גבוהה, אם התמונה יפה ואיכותית אז דימה צילם אותה. תודה!

* סיפור הקוטג'ים. קניתי 5 קופסאות סקי ו 5 קוטג'ים בהמון כוונות טובות לחלק מתנות לחברות שלי בווליג'. התלבטתי רבות איך לארוז, האם לעשות צ'ק אין ליתר בטחון (בכסף) או לקחת סיכון. אין לדעת עם האמריקאים האלו. בסוף ארזתי 3 קופסאות בצד ימין של המזוודה ו-4 בצד שמאל. דחף לא ברור גרם לי להסליק 3 קופסאות בתיק הצד שלי.

ברור שהצורר בשיקוף זיהה את לבנות החבלה שלי, סליחה, הקוטג'ים התמימים שלי, ואולצתי להפרד מהם (לא בלי מאבק. פניתי ללב שלהם בתיאור עצוב של ילדי הרעבים, ברצון טוב של לטעום קצת מכל קופסא כדי שירגעו, וגם מו"מ קשוח לגבי כמות הקופסאות. יוק, לא עזר). אבל מה, ההשגחה העליונה והטמטום שלהם היו לצידי, וכך עברתי את השיקוף עם 3 קוטג'ים תמימים בחיקי. אכן, שמחה מהולה בעצב...

סוף סוף נאפה

לא יודעת מה יותר מביש, זה שלקח לי 14 חודשים לעשות תיאוריה או זה שלקח לנו 14 חודשים לבקר בנאפה, ארץ היין.

אחרי שלכבוד יום ההולדת שלי "גנבנו" דני ואני את יום רביעי (הוא מהלימודים ואני מ...ממה בעצם?) וטיילנו לבד בסן פרנסיסקו, ראינו כי טוב, והחלטנו להמשיך ולגנוב ימים כאלו כל כמה שאפשר. אז ברביעי שאחריו נסענו לנאפה. באמת לא ברור איך לא עשינו את זה קודם.

בעקבות רבים וטובים בחרנו לטייל באיזור שנקרא Russian River וספציפית לבקר ביקב שמפניה בשם Korbel. הוא אחד המפורסמים באיזור, גם (ואולי בעיקר) כי הם עושים סיורים מודרכים בחינם ביקב.

מיותר לציין שהאיזור כולו מהמם. כרמים ועוד כרמים ועוד כרמים לצד הנהר, וביניהם חוות קטנות או יקבים. ועכשיו עם השלכת הזו שפשוט מטריפה אותי ביופיה, היה ממש מקסים.

בכניסה ליקב
קצת פרסומת...
חביות ענק של יין*

ואם כבר בענק עסקינן - זה הבקבוק הכי גדול בעולם של שמפניה (והוא אפילו מלא). יצרו אותו במסגרת sponsorship של היקב את חגיגות השנה החדשה בשנת 2000 והוא הוצב אחר כבוד בטיימס סקוור בניו יורק (שימו לב לבקבוק הרגיל שלידו לקבלת קנה מידה)

self portrait

איזה יופי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

רק כדי להראות שאנחנו רציניים (לא עד כדי לזכור להביא את המצלמה) - גם ברביעי שאחריו נסענו לנאפה, והפעם נכנסנו בספונטניות ליקב בוטיק קטן בשם Alderbrook, שם קיבלנו סיור פרטי מבחורה שלומדת מנהל עסקים במגמת יין (באוניברסיטת סונומה שהיא בטח אוניברסיטה תאומה למכללת אוהלו) ונתנה לנו גם מבוא לרבדים עסקיים הקשורים בניהול יקב וכרם. דווקא היה ממש מעניין ונחמד, רק חבל שהיין שלהם היה לי ממש לא טעים ונאלצתי לרקוק אותו בסתר או להחליף כוסות עם דני בלי שההיא שמה לב...

* כל כך חבל לבזבז עלי הסברים לגבי יין. לא מבינה בזה, זה אפילו לא ממש טעים לי (זה כמובן לא רלוונטי לגבי האדון בר הצעיר, שהוא כידוע חבר של כבוד במועדון היין של Haas ואלוף ביריקות למרחקים ארוכים...)