סאן דיאגו

תקציר מנהלים ליום הרביעי:
מסלול: שיטוט רנדומלי פחות או יותר בסאן דיאגו
מיילים לנוסע המתמיד: ככה וככה (שווה ערך לככה וככה*2.2 בק"מ)
משך משוער בשעות: כל היום
משך בעצבים:בכלל לא. כיף!!!!!!!!!!!

ולפרטים בהרחבה:

איזו יפה סאן דיאגו! ואיזו נחמדה! ונעימה! וכמה דברים יש לעשות בה!...

התעוררנו לבוקר יפה בסאן דיאגו ודבר ראשון יצאתי עם הילדים לתור את העיר. כן, זו לא טעות בניסוח, דני נשאר במלון להשלים כל מני מחויבויות לבית ספר (לא לעוף עליו בבקשה. זה עוד ישתלם לנו יום אחד! אני מקווה...).

מהר מאוד הגענו לפארק ליד הים (לא נמאס?! לא!!!) עם גני משחקים, ברווזים, אמהות עם עגלות בחוג כושר והמון דשא. אחרי שהתרשמנו (וגם שיחקנו) הלכנו לאסוף את דני והתחלנו את יום סאן דיאגו באופן רשמי.

התחנה הראשונה שלנו היתה פארק בלבואה. פארק עירוני, עצום בגודלו (יותר גדול מסנטרל פארק בניו יורק) שחוץ מטבע מופלא, יש בו שלל מוזיאונים מכל הסוגים, מסעדות, גן חיות, מזרקות, גנים ועוד. נורא יפה!!! טיילנו די הרבה ברגל וגם נכנסנו למוזיאון מדע לילדים שהיה נורא נחמד.

יער אקליפטוסים ענק בכניסה לפארק -


אפילו פחי הזבל בפארק כל כך יפים שהייתי מוכנה לשים אותם באמצע הסלון. היינו חייבים לצלם -
ברחבה הראשית, ליד בנייני המוזיאונים -

אורי בשתי תמונות מפלילות (והמבין יבין ולא נוסיף על זה דבר) -
סתם שתי בנות מעלפות שראינו ליד במזרקה -

הבנות מרוכזות מול המחשב במוזיאון המדע -

אחרי הפארק, המשכנו כהרגלנו (איזה כיף שכבר יש הרגלים בטיול!!!) לסיור ממונע כדי לתת לילדים לישון קצת והתרשמנו מהדאונטאון שבניגוד למקומות אחרים הוא נעים ופשוט ומשדר איזו אווירה שכונתית, ומהשכונות על הגבעות (תמיד הכי יפות) ומהגשר המדהים שמחבר בין סאן דיאגו לאחד הפרברים שלה שמעבר למפרץ.

רואים את הגשר ברקע? הוא באמת משהו אחר -
לשם שינוי בגן משחקים -
ובתנוחה האופיינית לסוף היום -

ממשיכים דרומה

תקציר מנהלים ליום השלישי:
מסלול: סנטה ברברה - סאן דיאגו
מיילים לנוסע המתמיד: 218 מייל (שווה ערך ל 480 ק"מ)
משך משוער בשעות: 3.5 שעות
משך בעצבים:בכלל לא. התחכמנו!

ולפרטים בהרחבה:

היום השלישי עמד בסימן הנסיעה דרומה.

עמדה בפנינו עוד נסיעה של כ-4 שעות מסנטה ברברה לסאן דיאגו כשהמטרה היתה לא להיתקע בפקקים של לוס אנג'לס שלפי הסיפורים היו מכפילים לנו את זמן הנסיעה. אז החלטנו להעביר את היום בסבבה בסנטה ברברה היפיפיה ורק אחרי הצהריים להתחיל בנסיעה כשהתוכנית היתה לעשות את הקילומטראז' העיקרי רק בלילה, אחרי שהילדים ישנים. תוכנית מצוינת.

בבוקר בילינו עוד בחוף היפה של העיר (וגרמנו לעוד קבוצות לא קטנות של שחפים לטראומה רצינית ביותר), הלכנו לאורך הטיילת שכיאה ליום ראשון היתה מלאה דוכנים של אומנים מקומיים שמכרו כל מני דברים שונים ומשונים וסתם נהננו מהשמש הנעימה ומהבטלה.

אכלנו צהריים בפארק עם גן משחקים מאוד יפה וחמוד (וערוץ נחל כמובן. איך אפשר בלי?...) ולקראת אחרי הצהריים יצאנו לדרך לכיוון... האאוטלט של שקר כלשהו (עוד אחד. כאילו אני יכולה לזכור את השמות של כל האאוטלטים במדינה הלא הגיונית הזאת), שם קרו שני אירועים מכוננים בחיי משפחתנו הקטנה -

הראשון - הבנות ביקרו לראשונה בחייהן בחנות של דיסני

והשני - קנינו לאורי את זוג הנעליים הראשון שלו (ניו באלאנס כמובן)

מיה וידידה -
יעלי וחבר -

אורי מתייעץ עם המוכרת בחנות הניו באלאנס-
צעדים מהוססים ראשונים -
והתוצאה הסופית (ילד עם נעליים אבל על הכתפיים) -

אחרי ארוחת ערב מקומית, עשינו את מה שהפך אחר כך להרגל מצוין - מקלחת צרפתית לילדים בשירותים של המסעדה, פיג'מות ולמיטה. אה, סליחה - לאוטו. את השעה הראשונה הם עוד החזיקו מעמד ערים ואת שאר 3 השעות של הדרך הם עשו ישנים שנת ישרים. ללא ספק - win win.

סנטה ברברה, חלק ב

עזבתי אתכם אחרי חצי יום כיף אך מייגע (אלוהים, כמה התנשפתי מרכיבה כל כך קצרה ומגוחכת על האופניים!!! בושה) שבסיומו חיכתה לנו ארוחת צהריים.

אין מה להרחיב על מה אכלנו אלא יותר על איפה. וכאן אפשר רק שוב לספר (ולקנא) על הנוחות הבלתי נסבלת של הדברים הכיפים כאן. איך יש תמיד איזה פארק קטן ומקסים (ונקי עם שירותים מצוחצחים. תמיד) במרחק יריקה מהבית. ואם במקרה יורקים לצד השני, איך תמיד זה נופל באיזה אגם קטן ויפה (ונקי. ועם שירותים מצוחצחים). וכאן יש עוד פארק ושם עוד אגם והנה עוד פארק ועוד גן משחקים מקסים... זה באמת באמת נורא כיף. לא צריך להתאמץ בשביל למצוא את פינות החמד האלו, יש המון, והן מתוחזקות ואף פעם לא מלאות במיליוני אנשים (אולי כי פשוט יש כל כך הרבה...).

בקיצור ואחרי שהוצאתי את המיץ, מצאנו לנו כזה מין פארק קטן, ממש על קו המים, עם שולחנות פיקניק וערכות מנגל, גן משחקים יפיפה ומושקע ו...שירותים מצוחצחים. ושם עשינו לנו אתנחתת צהריים -

המשכנו משם לסיור ממונע (כדי שהילדים ישנו שנ"צ) בגבעות של סנטה ברברה, שם גרים העשירים באמת.

האמת היא שהסיורים במקומות האלו, לא עושים לי טוב, ובטח שלא מוציאים ממני את הצד היפה שלי. אין מה לומר - ירוק לא מתאים לי, וכשאני רואה את הבתים שאנשים גרים בהם, במקומות שיצאו היישר ממגזינים עם הנופים הכי יפים בעולם - קשה לי לפרגן. מודה. אז אין תמונות ואפשר רק לדמיין כי זה באמת משהו שמתאים רק לדמיון.

את היום סיימנו (אחרי עוד גן משחקים מ-ד-ה-י-ם ואגם קטן לידו. בחיי) במלון, באמת שמחים וטובי לב.

הילדים מתפללים למולך (ושירימו את היד כל ההורים שרוצים לתת פרס נובל לממציא ה DVD הנייד!!! )
אורי בפוזה אופיינית (לא הכלוב. הפוזה :-))

סנטה ברברה, חלק א

אחרי שינה לא ארוכה במיוחד (בכל זאת, רק הגענו למלון אחרי 22:30 בלילה) התעוררנו בסנטה ברברה ליום שכולו בילויים, וללא נסיעות מיותרות.

תקציר מנהלים ליום השני:
מסלול: שיטוט רנדומלי פחות או יותר בסנטה ברברה
מיילים לנוסע המתמיד: ככה וככה (שווה ערך לככה וככה*2.2 בק"מ)
משך משוער בשעות: כל היום
משך בעצבים:בכלל לא. כיף!!!!!!!!!!!

ולפרטים בהרחבה:

כאמור, התעוררנו שמחים וטובי לב בסנטה ברברה הישר לארוחת הבוקר (אזהרה - מוטיב חוזר. אי אפשר יהיה להתחמק מההיבט הקולינרי של הטיול, ובהמשך - גם מהשלכותיו). איך היה? מיה, שהיא אמנם קוטרית די רצינית אבל גם בעלת יכולת אבחנה דקה, ניסחה את זה הכי טוב - "יותר אהבתי את ארוחת הבוקר במלון באילת..." אבל בכל זאת כדי לא לצאת פראיירים, הראנו להם מה זה ישראלים במזנון ארוחת בוקר.

סנטה ברברה ממוקמת על החוף והיא בהגדרה (שלי. אל תתפסו אותי במילה) עיר נופש של אנשים שהם: א.עשירים מאוד ב.משועממים מאוד ג.כל התשובות נכונות. בתור עיר שכזו היא מאוד יפה וכיפית, וכדי לחוות אותה כמו שצריך, הגענו לחוף.

מה נאמר?... טיילות של עצי דקלים גבוהים ביותר, אנשים מכל הגילים ומכל הסוגים (אבל כנראה כולם עונים לג') מחליקים על רולר-בליידס ו/או רצים ו/או רוכבים על אופניים, ים, שמש, חוף. מה עוד בן אדם צריך? להשתלב כמובן.

אז שכרנו לנו סוג של רכב על גלגלים והתנייענו לנו בטיילת כאילו היינו אחד מהם.

תיירות בסנטה ברברה -

ותיירים-

בוחרת כלי רכב -

וזה, כדי שלא יגידו שאני גוזמאית (מה שנכון אבל לא קשור במקרה הזה) -

אלופות -

יעלי מבריחה את השחפים (התגלה כתחביב לכל המשפחה) -
המצביא(ע) הצעיר -
כמעט בהרכב מלא -
ובהרכב מלא -

מתרגשים (כל אחד בדרכו האופיינית) מכמה חבר'ה שהתאמנו בסקייטבורד extreme -

המשך יבוא...

הדרך ארוכה היא ורבה רבה...

בלב שמח, אוטו מפוצץ בכל טוב והרבה אנרגיות טובות יצאנו לדרך - היום הראשון של טיול חופשת החורף שלנו.

הכל התחיל קצת לפני כמובן. היה ברור שאת השבוע האחרון של חופשת הסמסטר של דני נבלה בטיול משפחתי גדול. מה זה גדול? שבוע. די גדול. הכי גדול שעשינו עד היום בכל אופן. לגבי היעד - החלטנו להדרים כדי להינות ממזג אוויר קצת יותר טוב ממה שיש לברקלי הגשומה להציע לנו בתקופה הזו של השנה. אחרי תכנון קפדני (יחסית אלינו...) נקבע המסלול, הוזמנו בתי מלון, הודפסו קופונים, נקנו ציודים ובבוקר יום שישי, 8 בינואר (מזל טוב אבא!!!), יצאנו לדרך.

תקציר מנהלים ליום הראשון:

מסלול היום הראשון: ברקלי-סנטה ברברה

מיילים לנוסע המתמיד: 325 מייל (שווה ערך ל 523 ק"מ)

משך משוער בשעות: 6 שעות

משך בעצבים: אינסוף....

ולפרטים בהרחבה:

בחרנו לנסוע בכביש מספר 1 שהוא כביש יפיפה שעובר רובו ככולו צמוד לאוקיינוס. כביש צר ומתפתל (המון פרסומות למכוניות צולמו עליו), גלי אוקיינוס אינסופיים מתנפצים על הצוקים התלולים, סלעים ענקיים מזדקרים מתוך המים... מאוד מאוד מאוד יפה.

ברוב הדרך אין גישה ממש למים (צוקים כאמור) אבל אנחנו עשינו הפסקה קצרה לצהריים ממש בהתחלת הכביש, טיפה אחרי העיירה כרמל (כן, כן - כרמל) במפרצון יפיפה שעוד אפשר היה להגיע למים ואפילו לגעת...

התמונות ללא מילים... היה פשוט כיף צרוף ויופי מדהים.

שאר הדרך היתה באמת מאוד יפה ועברה עלינו בהרבה קיטורים (מיה), שירים והפעלות (אני). אה... ואוכל. השמדנו ראיות ואין תמונות :-)

נפרדים מסבא וסבתא. לבינתיים.

אחרי תקופה לא קצרה (אפילו ממש לא קצרה ;-)) שסבתא וסבא בר היו אצלנו, הגיע הזמן לומר שלום.

את היום האחרון שלנו ביחד הקדשנו לסיור בסוסליטו, עיירת נופש טיפה צפונית לסן פרנסיסקו ודי ליד הבית. השמש האירה לנו פנים אחרי כמה ימים אפורים ואנחנו העברנו את היום בארוחת בוקר סמלית, שיטוט עצל בטיילת ליד החנויות, וארוחת צהריים קלה.

שתי היעחנעס (?) בבית קפה -

החיוכים לא אומרים כלום... תאמינו לי -

אורי בר, נצר למשפחת טובלים ידועה, טובל צ'יפס בקטשופ. בהמשך יפורסמו תמונות שלו טובל ביסקוויטים בקפה -

החלק היותר קשה הגיע למחרת, בשדה התעופה. זה אף פעם לא קל, וגם לא נהיה יותר קל (למצוא את הטרמינל הנכון, כמובן... סתאאאם. למרות שאנחנו באמת מתקשים בזה כל פעם מחדש. נראה לקראת הביקור הבא אם נצליח להפיק לקחים).

וברצינות - אחרי פרידה ארוכה, המפגש המחודש הוא מאוד מרגש וממלא. הפרידה היא... קשה. אי אפשר להגיד את זה אחרת. משאירה איזה חור, ומעצימה את הגעגועים אחר כך (מדווחים לי שזה נכון משני צידי האוקיינוס).

בוקר אחרון עם הקטנים (בקבוקי-הכל-הכל). ה e-ticket כבר בכיס -

להתראות לווילג'!!!

זהו. עד הפעם הבאה. להתראות!!!!

פארק הסלעים בברקלי

שיטוט מקרי באחד הבלוגים של השכנים (כבר התוודיתי על היותי חפרנית בלוגים מקצועית) הזכיר לי שיש עוד מקום נחמד ממש לא רחוק מהבית שרציתי לבקר בו. אז ניצלנו את העובדה שדני שחרר לנו חצי יום מהעיסוקים הרבים שלו ויצאנו ל Indian Rock Park שממוקם בשטח לא גדול מאוד באמצע שכונה יפיפיה בברקלי, שחוץ מזה שיש בה בתים מהממים, יש לה גם נוף מדהים לכל המפרץ ולסן פרנסיסקו. קראתי באינטרנט שהשטח והפארק נקנו על ידי תושבי השכונה ונתרמו לעיריית ברקלי לשימוש הציבור. נו... יפה, לא?

בכל אופן, בולדרים ענקיים מפארים את השטח ובמרכזם סלע אחד עצום שמצידו האחד מדרגות לטיפוס ומצידו השני עולים המתאבדים (להלן, אבי ילדי וילדי איתו). אני עליתי מהצד הארוך והבטוח ונפגשנו למעלה לתצפית מדהימה.

ככה סתם, באמצע השכונה. פארק...

למעלה ממש. אני באופן אישי לא נושמת ולכן נתקע לי החיוך

מי גיבורה למטה?...

הנוף המעלף. במציאות זה אפילו יותר טוב

"יום אחד בתי, כל זה יהיה שלך..." (דני ומיה בפיסטין)

שוק האיכרים

ככה זה, כשמחפשים מוצאים. ואנחנו שממש חיפשנו מה לעשות בבוקר יום ראשון סגרירי, מצאנו.

נסענו לשוק האיכרים באוקלנד בציפייה לראות המוני אנשים צובאים על דוכני מזון ססגוניים, שלל פירות וירקות (אורגניים כמובן), תוצרת חקלאית שונה ומשונה ועוד. א-ב-ל, את פנינו קידמו, נאמר, 6-7 דוכני פירות וירקות (אורגניים. זה ברור) ולא ממש הרבה אנשים. בכל זאת, היה סבבה.

השוק ממוקם ליד המרינה אז נוף יש, קנינו תותים מתוקים חבל על הזמן, החרדנו שחפים תמים ממנוחתם וזהו. עוד יום...נחזור בקיץ.

עושים שוק

טוחנים תותים

יעלי מפחידה את היונים

אורי משקיף על הנוף

משתאים לנוכח השמש שהציצה לרגע