נפרדים מסבא וסבתא. לבינתיים.

אחרי תקופה לא קצרה (אפילו ממש לא קצרה ;-)) שסבתא וסבא בר היו אצלנו, הגיע הזמן לומר שלום.

את היום האחרון שלנו ביחד הקדשנו לסיור בסוסליטו, עיירת נופש טיפה צפונית לסן פרנסיסקו ודי ליד הבית. השמש האירה לנו פנים אחרי כמה ימים אפורים ואנחנו העברנו את היום בארוחת בוקר סמלית, שיטוט עצל בטיילת ליד החנויות, וארוחת צהריים קלה.

שתי היעחנעס (?) בבית קפה -

החיוכים לא אומרים כלום... תאמינו לי -

אורי בר, נצר למשפחת טובלים ידועה, טובל צ'יפס בקטשופ. בהמשך יפורסמו תמונות שלו טובל ביסקוויטים בקפה -

החלק היותר קשה הגיע למחרת, בשדה התעופה. זה אף פעם לא קל, וגם לא נהיה יותר קל (למצוא את הטרמינל הנכון, כמובן... סתאאאם. למרות שאנחנו באמת מתקשים בזה כל פעם מחדש. נראה לקראת הביקור הבא אם נצליח להפיק לקחים).

וברצינות - אחרי פרידה ארוכה, המפגש המחודש הוא מאוד מרגש וממלא. הפרידה היא... קשה. אי אפשר להגיד את זה אחרת. משאירה איזה חור, ומעצימה את הגעגועים אחר כך (מדווחים לי שזה נכון משני צידי האוקיינוס).

בוקר אחרון עם הקטנים (בקבוקי-הכל-הכל). ה e-ticket כבר בכיס -

להתראות לווילג'!!!

זהו. עד הפעם הבאה. להתראות!!!!