אין מה להרחיב על מה אכלנו אלא יותר על איפה. וכאן אפשר רק שוב לספר (ולקנא) על הנוחות הבלתי נסבלת של הדברים הכיפים כאן. איך יש תמיד איזה פארק קטן ומקסים (ונקי עם שירותים מצוחצחים. תמיד) במרחק יריקה מהבית. ואם במקרה יורקים לצד השני, איך תמיד זה נופל באיזה אגם קטן ויפה (ונקי. ועם שירותים מצוחצחים). וכאן יש עוד פארק ושם עוד אגם והנה עוד פארק ועוד גן משחקים מקסים... זה באמת באמת נורא כיף. לא צריך להתאמץ בשביל למצוא את פינות החמד האלו, יש המון, והן מתוחזקות ואף פעם לא מלאות במיליוני אנשים (אולי כי פשוט יש כל כך הרבה...).
בקיצור ואחרי שהוצאתי את המיץ, מצאנו לנו כזה מין פארק קטן, ממש על קו המים, עם שולחנות פיקניק וערכות מנגל, גן משחקים יפיפה ומושקע ו...שירותים מצוחצחים. ושם עשינו לנו אתנחתת צהריים -
המשכנו משם לסיור ממונע (כדי שהילדים ישנו שנ"צ) בגבעות של סנטה ברברה, שם גרים העשירים באמת.
האמת היא שהסיורים במקומות האלו, לא עושים לי טוב, ובטח שלא מוציאים ממני את הצד היפה שלי. אין מה לומר - ירוק לא מתאים לי, וכשאני רואה את הבתים שאנשים גרים בהם, במקומות שיצאו היישר ממגזינים עם הנופים הכי יפים בעולם - קשה לי לפרגן. מודה. אז אין תמונות ואפשר רק לדמיין כי זה באמת משהו שמתאים רק לדמיון.
את היום סיימנו (אחרי עוד גן משחקים מ-ד-ה-י-ם ואגם קטן לידו. בחיי) במלון, באמת שמחים וטובי לב.
הילדים מתפללים למולך (ושירימו את היד כל ההורים שרוצים לתת פרס נובל לממציא ה DVD הנייד!!! )
אורי בפוזה אופיינית (לא הכלוב. הפוזה :-))
תגובה 1:
נפךאים ומקסימים. מה עם בית קטן בסנטה - קנאית ?
הוסף רשומת תגובה