כבר שבועיים (או אולי אפילו שלושה) ששרית, ברק ושי כמובן נמצאים ממש פה באיזור וסוף סוף נפגשנו איתם השבוע.
זה התחיל במפגש קצרצר בקופרטינו שכלל ארוחת בוקר, קשקוש מעמיק ובעיקר תכנון סוף שבוע משותף. מהר מאוד בחרנו תוכנית מעולה ביותר לסוף שבוע ומשפחת יעקובוביץ קיבלו הזמנה רשמית לצימר שלנו בווילג'.
באמת מזמן לא היו לנו אורחים :-)
יום שישי הוכרז כיום מקומי - עשיתי להם סיור תיירים באטרקציות המרכזיות (מי יותר ומי פחות) של ברקלי והאיזור, אספנו את הבנות מהגנים ובילינו אחר צהריים משפחתי (ביותר - גם איתן הגיע לארוחת ערב!) בבית.
יום שבת כבר היה אופרה אחרת לגמרי. יצאנו לטייל לשמורת Mount Diablo המרוחקת מכאן משהו כמו 45 דקות נסיעה.
היה כיייייף!
את הטיול התחלנו בגרז' סייל. הגענו אליו במקרה (האמנם?... לעולם לא נדע אם התברברנו בטעות או בכוונה...) ומיד רכשנו בו מזחלת שלג אימתנית שאני בטוחה שעוד תככב בבלוג הזה בעתיד.
עם חברים מצוינים ומתאימים לנו כל כך כמו ברק ושרית אך טבעי היה שאיך שנכנסנו לפארק עצרנו לנשנוש צהריים קל. עוד נסיעה קצרה בתוך הפארק עד לפסגת ההר ושם עשינו מסלול מעגלי קצר עם נוף מקסים על כל העמק (איזה עמק זה? אין לי מושג).
רק בקצה המסלול הבנו שאנחנו כאלו לבנטינים והלכנו אותו מהסוף להתחלה (כן, באמריקה יש סוף ויש התחלה גם למסלולים מעגליים) כי בנקודת ההתחלה היו ברושורים עם הסברים על המסלול. כנראה שאם היינו הולכים כמו שצריך כן הייתי יודעת באיזה עמק מדובר...
שוב, התיאום בין המשפחות שנבנה בהרבה שבתות ופסחים הוכיח את עצמו, והמשכנו ל Walnut Creek לארוחת צהריים.
ממש משה והאורנג'דה...
היה נעים וטעים ובסופו של היום המשכנו הביתה עייפים אך מרוצים.
האמת - היה כל כך כיף, ושבנו ונזכרנו בחבר'ה האגדיים שלנו. מתגעגעים!!!
