עוד לא תמו כל פלאייך...

אצל מיה בבית הספר חגגו עצמאות במפגש הבוקר הקבוע - שרו "מודה אני" בלחן חגיגי במיוחד וילדי הגן עמדו בחולצות שהם הכינו בעצמם ושרו שירי עצמאות וגם את התקווה כמובן.

היה מאוד יפה אם כי לא ממש הרשים את יעלי ואורי שהחליטו להרעיש דווקא בתקווה (אולי גם הם, כמוני, מתגעגעים לרבי ציפי שנמצאת עם כיתות ח' בארץ הקודש)

(ותודה למירב על התמונות :-))

מיה מדגמנת את קולקצית יום העצמאות

מעניין לעניין באותו עניין, הלכנו (אני והילדים) אחה"צ לבית הכנסת "בית אל" כדי להשתתף בהפנינג המובטח של יום העצמאות. דווקא היה מושקע (ופלאפל ממש מעולה) אבל מי שהחליטו לעשות הפנינג אמיתי אלו דווקא הילדים הפרטיים שלי, וממש על חשבוני.

חזרנו עצבניים (אני), רעבים (מיה), עייפים (אורי) ומחושמלים סטטית (יעלי)

יום עצמאות שמח!

על אף היותנו בניכר, את יום העצמאות ה -62 חגגנו בצורה מסורתית ביותר - על האש עם חברים, בתוספת שירה בציבור.

נפגשנו אצל ערן ודנה ליד המנגל, אכלנו אוכל טעים ביותר ועברנו לתוכנית האומנותית.

ונדליק משואה לכבוד העושים במלאכה -

אלעד על הגיטרה, ערן בסיוע ענת על השירונים, גיא על הסולם הנכון, דנה (והילדים?) על הקישוטים ושאולי ואני על קול ג'.

תמונה חלקית של קבוצת ה QA של המנגל

רק קצת מהאוכל המעולה שהיה

מקהלת הבנים
וערן נותן בראש

חג שמח!!!

עפיפונים בשמי ברקלי

כבר שלושה ימים שאנחנו זוכים למזג אויר מהסוג מעורר הקנאה - שמש חמימה, לא חם ולא קר, בטח ובטח שלא מזיעים - מבחינתי זהו האביב המושלם.

מורן, ענת ואנוכי (+3) החלטנו לא לסבול בבית בחושך לבד בסוף השבוע על אף שבני זוגנו היקרים עסוקים עד מאוד (אחד משחק, אחד מרוויח כסף ואחד לומד. תנחשו מי דני?...) ויצאנו על הבוקר למרינה. מדובר בפארק נחמד ביותר על שפת המים (כאילו, מרינה, דא?!) מאוד ידידותי לכלבים ולפי השמועה - גם לבעלי עפיפונים.

שניה לפני שיצאנו מהבית מצוידים בתקרובות הרגילות (במבה, קלמנטינות ורחת לוקום. אל תשאלו.) נזכרתי שמיה קיבלה מתנה ליומולדת עפיפון, וללא הרבה יומרות או תקווה לקחתי אותו איתנו.

תשמעו... מה שהלך שם... איזה כיף!!!

ענת ומיה בטיפוס ראשון (מני רבים) במעלה הגבעה. וואחד גבעה יש שם...
יעלי ומיה מתכוננות לשיגור
ממרומי הגבעה. הנקודות הקטנות קצת לפני השביל על הדשא - משפחתי וחיות אחרות. ברקע - סן פרנסיסקו. לא רע, נכון?

בטירוף שלנו!

ו...אקשן! אחד המעופים הראשונים -היה שיפור ניכר בהמשך היום

(כן. חדי האוזן שמעו שקראתי לה לינדה. אתם כבר יודעים שיש לנו המון שמות חיבה במשפחה)

וזה חולד שנתפס מציץ מחורו (להלן - וחיות אחרות) בזום מטורף

ונזכור את כולם

לא פשוט לנו להיות פה עכשיו, בימים האלו. ימים שבהם קודש וחול ומתערבבים, ימים שבהם אנחנו לא יודעים מתי להיות עצובים ומתי שמחים, וגם, ואולי בעיקר, מה מסבירים לילדים.
גם ככה קשה להסביר את הדמעות, את העצב הגדול ואת הצפירה. ושוב את הדמעות. ואצלי הרי "זולגות הדמעות מעצמן". וכאן? עוד יותר. ניסיתי להכין אותן מראש. להסביר ש"מחר יהיה יום מאוד מיוחד..." ואצלי כבר עכשיו משתנק הקול ואינו נשמע. הדמעות חונקות. כזו אני. רגשי. מנסה שוב ושוב להסביר. עוברת ליום העצמאות וגם שם נחנקת. מה אני עושה פה, ולא שם? וכשאני מנסה להסביר את הסמיכות המופלאה הזו של העצב והשמחה אני בכלל נשברת. מתחילה משפט ב"זוכרים את ומודים לכל החיילים והחיילות שנתנו את היקר להם מכל כדי שאנחנו נוכל...". ונעצרת. נוכל מה? לגור איפה? קשה לי. שוב דמעות.

ולפרקטיקה (אפילו זה לא פשוט). הבוקר, יום ראשון שלנו, הוא ערב יום הזכרון בישראל. לא כל כך ידענו מה לעשות. מתי לעצור. אז שילבנו. ב 9:45 בבוקר, התחברנו לחדשות ערוץ 2 וראינו בשידור ישיר את הטקס ברחבת הכותל. כולנו יחד עם נסיונות להסביר (אין. אני לא מצליחה לשלוט על הבכי הזה שכל כך מפחיד את מיה ומתמיה את יעלי). עמדנו בצפירה – בלי להחליט על זה מראש – הכי ספונטני שיש. כי ככה הרגשנו. ראינו עוד קצת וחזרנו לשגרה שלנו.

ולסייבר פרקטיקה. מדהים איך אנחנו וגם כל החברים הישראלים שלנו מכאן מעדכנים סטטוסים רלוונטים בפייסבוק. כאילו זה הפך להיות הכלי דרכו מפיצים את הבשורה ומודיעים לעולם כולו שעל אף שהדברים נראים אותו הדבר – היום הם לא.

ומחר שוב באיחור של 12 שעות נחגוג את יום העצמאות. אולי בשמחות זה יהיה יותר פשוט.

פניני יעל

במעשים ולא בדיבורים...

אז אחרי שיעלי גמלה את עצמה מטיטולים לפני חודשיים בערך (ככה ממש. ללא עידוד או שיחה או סיפור, הודיעה לנו שהיא מפסיקה עם הטיטולים וכך היה) אתמול בלילה היא גם ישנה לראשונה בלי מוצץ.

שני המוצצים שהבאתי לה לא היו לטעמה (כן, יש טעם במוצצים) ולכן היא החליטה, בנחישות אופיינית, שהיא ישנה בלי.

וכך היה...

פניני מיה

והפעם בענייני תורשה

אמא: יופי מיה שאת עורכת את השולחן. ממש יפה. יש לך חוש לסדר.

מיה: מה זאת אומרת?

אמא: ש...כשאת מסדרת, זה גם נראה אחר כך ממש יפה. לא רק מסודר. קשה להסביר.

מיה: באמת?

אמא: כן. לא לכולם יש חוש לסדר. אבא הוא כזה. כשהוא מסדר, זה ממש יפה. כנראה קיבלת את זה ממנו.

מיה (בכעס): לא נכון! לא קיבלתי את זה מאבא! קיבלתי את זה ממנאל!

Egg Hunting

כן, יש דבר כזה... מדובר אפילו במסורת. נוצרית, וגם (לא פחות חשוב) לוקלית בחצר אחת מיוחדת מאוד בווילג'.

מדובר בחלק ממנהגי הפסחא (Easter במדוברת) שחל ממש מחר. גם מי שלא ממש מכיר את החג (כמוני) יודע לשלוף ממעמקי זכרון "ההשכלה הכללית" שלו שיש שם איזה משהו עם ארנב וביצים. וגם אם אין לכם השכלה כללית ממש רחבה, מספיק להסתובב פה בחנויות בחודשיים האחרונים כדי לקבל הרעלת ארנבים וביצים.

בכל אופן, מירב וגלעד הזמינו אותנו היום ל egg hunting המסורתי של החצר שלהם. למי מכם שלא מכיר את הנפשות הפועלות או את החצר המדוברת, אני אסביר שמדובר ב court yard הכי פעיל בווילג', ממש קומונה קטנה, ובתור שכאלו - גם יש להם מסורות...

ומי אנחנו שלא נבוא אם מזמינים אותנו!? התייצבתי עם הילדים אחרי הצהריים וזכיתי להיות חלק ממשהו... שונה.

לא חותמת לכם שאחרוני הנוצרים המדקדקים ממש עושים ככה, אבל בחצר הזו הספציפית ככה זה הולך: הילדים מוכנסים לאחד הבתים (מיה דיווחה לי שאיש אחד עם גיטרה שר להם שירים תוך כדי) והמבוגרים מפזרים ומחביאים ברחבי החצר המון ביצים (מפלסטיק עם שוקולד או סוכריה בפנים). ואז, כשהמבוגרים גומרים לשחק עם העניין הזה (הייתם צריכים לראות איזו יצירתיות בהחבאת הביצים) "משחררים" את ההמון הזועם, כלומר הילדים, שיוצאים בהמוניהם לחפש את הביצים.

משעשע לא? אפילו יותר ממה שזה נשמע :-)

אורי ומיה מתחממים:

מבט חלקי אל החצר העולצת. חלק מהמסורת זה גם לאכול הרבה (אולי את זה הם לקחו מהיהודים) אבל השנה בגלל התנגשות קלה בין פסחא לפסח, לא יכולנו להשתתף במשתה

מירב מחביאה ביצים:

הילדים משוחררים למרדף:

יעלי מחפשת:
שיתוף פעולה בין הבנות (זה המקום לציין שמיה שיחקה מאוד אסטרטגית. תפסתי אותה פעמיים מטעה את האויב: מסבירה לילדה אחרת שיש ביצים בשיח הדוקרני שזה עתה היא סיימה לגלח אותו כמובן, וכשזו מתקרבת לחפש ביחד, מיה נעלמת למקום שהילדה היתה עד לפני רגע):

יעלי משוויצה בשלל:

קליפ אווירה:


ובפינת המשחק היומי לילד - כמה ביצים תוכלו למצוא בתמונות הבאות?

תשובות בסוף (בין הזוכים יוגרלו חולצה ותקליט)

והנה הסוף והתשובות

רק 2 בתמונה הזו אבל קלטו את זו שבדיוק נפלה מהעץ :-)

ובתמונה השניה - 8 ביצים!!! (קטני האמונה - תקליקו על התמונה)

פסח שמח!

הרי אני כבת 34 שנה, והנה אירחתי אצלי סדר. טוב נו, לא ממש דאגתי להכל הכל, ודנה הביאה איתה חצי בית בערך, אבל פיסית - הסדר היה אצלי השנה. על זה אין להתווכח.

אז חגגנו בפורום מצומצם ומשפחתי עם דנה ואמיר (וגם שאולי שהגיע לפינאלה) ואולי קצת בניגוד לחששות שהיו לי, היה מאוד מאוד כיף! שמח, ומצחיק וחגיגי וטעים.

אז מה היה לנו?

הגדות יפות ומקוריות - דני

קערת ליל סדר חגיגית - מיה (הכינה בשיעורי אמנות בבית הספר)

עוף בערמונים - דנה

תבשיל בקר ופטריות - מיכל

תוספות וסלטים - שתינו

עוגת שוקולד מעולה - דנה

עוגת קוקוס גם לא רעה בכלל - מיכל

זמירות וניגונים - כולם (כולל כולם)

ומי שרוצה עוד, יכול לקבל את אותו הדבר מזוית אחרת בבלוג של דנה

מורה נבוכים

לאור העובדה (המאוד משמחת) שהולכת ומתבהרת עם הזמן, שהנציגות הישראלית במחזור 2012 תהיה רצינית ביותר, החלטתי לנסות ולהקל על הדורות הבאים בקליטה כאן באמריקה בכלל ובווילג' בפרט. אני אנסה לקבץ כאן מגוון עצות, שימושיות יותר ושימושיות פחות. כמובן שכל זה אינו תחליף לשיחה, בירורים עצמאיים והכי חשוב – הפעלת שיקול דעת והגיון בריא J. הנה אני מתחילה!

מה הדברים הראשונים שצריך לעשות אחרי שנוחתים? תתחילו מהדברים הברורים מאליהם כמו לקחת את המפתח לדירה שלכם (דרך אגב - אם אתם מתכוונים לנחות כאן בסופ"ש, תתאמו עם מישהו שאתם מכירים ועם המשרד שיקחו עבורכם את המפתח מראש. אין עם מי לדבר בסופ"ש), לאכול, להתקלח ולברך הגומל (לאו דווקא בסדר הזה). אחר כך לדעתי מגיע תור הבנק (גם נפטרים מהמזומנים שהחבאתם בתחתונים וגם מקבלים כרטיס debit). אפשר לבחור לפתוח חשבון בכל בנק שתרצו. יש שיקולים שקשורים בריבית שאפשר לקבל על העו"ש או באפשרות להוציא כרטיס credit או בזמינות הסניפים. אני יכולה לרק לספר לכם על החוויה שלנו עם Bank Of America שהיא חוויה בסה"כ טובה. יש הרבה מאוד סניפים (ולא חשוב איפה אתם פותחים את החשבון אז פשוט תלכו להכי קרוב או לזה עם ההכי הרבה חניה), אתר אינטרנט מצוין ושירות טלפוני טוב מאוד. יש להם 2 סוגי חשבונות אפשריים - אחד של סטודנטים ואז אין עמלות בכל ושפע של הטבות ושני שמקבל ריבית על הפלוס בעו"ש. אנחנו עשינו את הראשון אבל עכשיו שוקלים לפתוח במקום או בנוסף עוד חשבון מהסוג השני. תבדקו ותחליטו מה מתאים לכם. בכל אופן, על המקום אתם מקבלים כרטיס debit שהוא למעשה הכרטיס שאיתו אתם עושים את כל הקניות שלכם. אין טעם להסתובב עם מזומן ולמעשה משלמים עם ה debit אפילו על סכומים של $1.

הדבר השני הוא להצטייד במזון ומוצרי יסוד לבית. מקום טוב להתחיל בו הוא Costco. מדובר ב...תופעה אמריקאית. אין מה להרחיב - תחוו בעצמכם אבל מה שחשוב לדעת הוא שכדי להיכנס צריך כרטיס מועדון. יש להם שני סוגים שנבדלים במחיר שלהם ובזכויות שהם מקנים לכם - תבררו בכניסה. יש אנשים שממש לא מתחברים לחווית הקניות שם ולכן מומלץ שוב להשתמש בחבר המקומי שלכם כדי להשאיל כרטיס Costco במקום לקנות אחד ואחרי הסיבוב הראשון במקום להחליט אן מתאים לכם או לא. בכל אופן, שם אפשר לקנות די הכל, מחומרי נקיון וכלים חד פעמיים (חשוב להתחלה), מוצרי יסוד כמו קמח סוכר ופסטות, מוצרי חלב ובשר ועד בגדים.

טלפונים ניידים. בכל מקום תתבקשו לתת מספר טלפון מקומי וגם... טוב, די ברור למה צריך טלפון. יש כאן מערכות שיקולים שלמות של איפה ועם מי ולמה - אני לא נכנסת לזה בכלל. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד ש AT&T זו חברה חרא בלי קליטה בכלל ובווילג' בפרט.

לקנות אוטו. טוב, זה לא משהו שעושים ברגע והאמת היא שאני הבן אדם האחרון שיכול להסביר איך זה עובד ומה עושים. אבל תזכרו שצריך...

רשיון נהיגה. האמת, בתור מישהי שעדיין לא מצאה זמן וחשק לעשות רשיון מקומי, אני לא אשקר ואגיד שזה בין הדברים הראשונים שחייבים לעשות, אבל בהחלט כדאי לגמור עם זה מהר (ע"ע אני). זה הרבה יותר נוח ובטוח מאשר להיסחב עם הדרכון כתעודה מזהה וגם נותן הנחה בביטוח הרכב. כשתגיעו לזה, דברו איתי - יש לי קובץ עצום של מבחני תיאוריה שאפשר ללמוד ממנו.

רשימות תפוצה/רשתות חברתיות. כדאי (כבר עכשיו) להירשם לכמה מרשימות התפוצה החשובות והפעילות ביותר.

Bliss - https://calmail.berkeley.edu/manage/list/listinfo/bliss@lists.berkeley.edu זוהי רשימת התפוצה העיקרית של הישראלים הגרים בווילג'. תוכלו לקבל (ולפרסם) כאן הודעות שונות – מוכרים, קונים, משכירים, מי מכיר רופא ילדים ועוד.

Haas partners Club FB page - http://www.facebook.com/group.php?gid=19495715864

Haas Partners Web Page - https://haas-partners.campusgroups.com/web_page.aspx?order=1&id=9567

קצת יותר דרומה – ישראלים ב Bay Area - http://groups.google.com/group/iso-general

להורים – Berkeley Parents Network - http://parents.berkeley.edu/

דירה בווילג' אני מניחה (ומקווה מאוד) שכולכם כבר הגשתם בקשה לדירה בווילג', כל אחד והעדפותיו הוא. אם יש לכם שאלות ספציפיות אני אשמח לייעץ. באופן כללי אני מאוד ממליצה לנסות לבדוק את השטח לפני שמקבלים את הדירה ומסכימים להצעה. נכון שכל הדירות די אותו דבר, אבל בוודאי שיש הבדלים שנובעים בעיקר מהמיקום. אם יש לכם מישהו שיקפוץ לבדוק את הדירה ו/או מבין מספיק טוב את המפה של הווילג' ויכול לחוות דעה בלי ללכת ממש – כדאי ומומלץ.

לרהט בית מאפס זה לא מסובך כמו שזה אולי נראה. תלוי כמה אתם בלחץ, מוכנים להתפשר ומשופעים במזומנים. לקנות מחנות זה קל ואתם לא צריכים שום עזרה (בטח לא ממני). סניף איקאה לא רחוק מכאן בכלל ואני משוכנעת שתוכלו למצוא שם הכל. לגבי יד שניה, בעיקרון, יש שלוש אפשרויות עיקריות:

moving sales בווילג' – הכי טוב שיש. סטודנטים בדיוק כמוכם שעוזבים עכשיו דירות ממש כמו שלכם – לחוצים למכור כמו שאתם לחוצים לקנות. מושלם. איך מוצאים? עושים סיבוב בווילג' ומסתכלים טוב טוב בתחנות האוטובוס. יש שם תמיד שלטים ומודעות. אל תתפסו לביישנות ו/לפרטים – אם מישהו מוכר – תתקשרו ותנסו לתאם פגישה "פרטית". לא חייבים לחכות למועד המכירה המפורסם. ככה תבטיחו בלעדיות על המציאות.

Craigslist – מה שנקרא "יד2". http://sfbay.craigslist.org/eby/. שימו לב לפילטרים שאתם ב CA, East Bay וכו'. הלינק הזה כבר עם הפילטרים אבל תשימו לב. יש כאן לקנות הכל, בד"כ עם תמונות. מותר להתמקח וכל מה שאתם צריכים זה להסכים על המחיר ולבוא לקחת.

Garage Sales – כל יום שבת וראשון יש גראז' סיילים שהם מקור מצוין (לכיף) ולמציאות. זו לא הדרך המומלצת לקנות רהיטים לדעתי אבל צעצועים לילדים, כלי בית אם רוצים ושאר שטויות אפשר גם. איך מוצאים גראז' סיילס? אפשר להתכונן מראש עם craigslist וגם בחלר מרשימות התפוצה לעיל יש הודעות וגם, למי שעיתותיו בידיו, אפשר פשוט לשוטט ברחובות ולעקוב אחרי השלטים.

נושאים נוספים מכוסים בבלוג של דנה, פרטנרית גאה של אמיר (2010), שטרחה וכתבה כמה פוסטים תחת התיוג "מדריך שימושי לסטודנט החדש" http://pellegtales.blogspot.com/search/label/מדריך%20שימושי%20לסטודנט%20החדש