מיה בת 10 - המסיבה

יום הולדת 10 (!!!!) למיה נחגג השנה באופן המתאים לילדה כה גדולה - במסיבה איכותית למשתתפות שנבחרו היטב.

בתוכנית האמנותית - יציאה למסעדת פיצות, ציור על חולצות, פתיחת מתנות, עוגת יומולדת, מריחת לק וסרט.

האמיצות נשארו גם לישון בלילה וזכו לארוחת בוקר מפנקת.

היה כיף :-)

 

 

יומולדת 9 בהפתעה

ברור שיום ההולדת של מיה לא הגיע בהפתעה, אבל מפאת המון סיבות שונות ומשונות (רצף ראיונות, חיפוש בית ועוד) לא ממש היה לנו ראש לארגן מסיבת יום הולדת המונית למיה.

כדי לכפר על האיחור הממש לא מוצלח, החלטנו ללכת על מסיבת הפתעה. אחרי שמיה כבר כמעט והתייאשה מאיתנו הבנו שזאת הדרך היחידה שלנו להצליח לצאת מזה ואולי אפילו לצאת גדולים.

מסיבת ההפתעה תוכננה בקפידה והכל כבר הוזמן ואורגן, אבל כמו שנאמר - האדם מתכנן ואלוהים צוחק. ובמקרה שלנו - בדיחה ממש לא מצחיק. יום לפני יום ההולדת דני אושפז עם איזו מחלת מעיים מסריחה (בואו לא נכנס לזה פה) ונאלצנו לדחות את המסיבה. כיוונו לשבועיים מהתאריך המקורי ולאור מזל הנאחס הכללי החלטנו שזהו, מפה לא זזים.

איך היה? למרות שהיו דעות על זה שמיה היא לא הטיפוס שיעריך אובדן שליטה וישמח ממסיבת הפתעה, התברר שזה דווקא היה רעיון מוצלח. היא כמובן הופתעה ביותר, שמחה לראות את כל החברים והחברות (ועקב הנסיבות גם הרוויחה את סבתא שולה בחגיגה) ונהנה מתשומת הלב

יצירה (ציור על חולצות)

הרבה משחקים

יומולדת 8 למיה - גרסת החבר'ה

הגענו לגיל שכבר אי אפשר בלי... מתכננים, חושבים, מחליפים תוכניות, מתווכחים, עוד קצת מתווכחים, מזמינים, משנים, קובעים, מחליפים... לא קל להיות אמא לילדה דעתנית ומיוחדת כמו מיה. 

לקצר סיפור של חודשיים - הזמנו מקום באחד הפארקים כאן (נראה למישהו שאני אזמין אלי הביתה עדר ילדות שילכלכו את השטיחים היותר מדי בהירים שלי??? אין מצב ) ושלחנו הזמנות לבנות הכיתה בלבד (+ ינון שהוא משפוחה +אח של אחת הילדות ההודיות. גם הוא משפוחה, רק לא שלנו). אז סגרנו את המוזמנים והמקום. 

סאגת ה "מה נעשה ביום ההולדת" נמשכה מעל ומעבר לכוחותי, עד שהלאמתי ממיה את זכות ההחלטה והבטחתי לה ש"אל תדאגי, אני אארגן לך יום הולדת מעולה".

איזו טעות. איזה לחץ!!! מרוב התרגשות/חרדה, וכי זו אני, נכנסתי לפרוייקטים בלתי אפשריים - בניית מתקן קאפ קייק במו ידי (הדבר הנכון - לקנות אחד made in china ), אפיית וזיגוג 5000 קאפ קייקס, שיעמדו על המתקן, אלא מה (הדבר הנכון - לקנות מוכנים ב $10), הכנת שקיות הפתעה אישיות ושמיות לכל הילדים (הדבר הנכון - לא לעשות את זה. ממילא דני יחלק אותן אח"כ רנדומלית כי הוא לא שם לב לשמות!!!!) ועוד ועוד.

ממצא מספר 1 + 2 (אבל תודו שזה מהמם!!!):

והעוגה שהכנתי לתפארת מדינת ישראל (זה דווקא לא היה הרבה עבודה):

לגבי התוכן - הלכנו על משהו... אישי. לא קוסם/ליצנית/חשפן. היו משחקים לרוב, משחק תן קו שהיה מצוין, חפש את המטמון בחוץ (בניגוד לכל התחזיות השמש האירה לנו פנים במיוחד), פיצות, עוגה, ממתקים, מזרקת שוקולד ויאללה - הביתה.

מיה, מיכאלה והאח של ההודית (אלא מה?) הולכים על פחיות

מעבירים תפוז מרגל לרגל

קרן מככבת ב pin the heart או משהו כזה

ומשחק תן קו איכותי

שלב העוגה

מזל טוב מיה!!!!!

ולסיום - המצלמה המשוטטת קלטה גם ילד אחד, חמוווווד ועייף שהחליט להתחזק באמצעים מלאכותיים -  

יומולדת 8 למיה - גרסת המשפחה

קוראי הנאמנים כבר יודעים שסביב אירועי היומולדת של מיה ניתן לצפות לאי אילו פוסטים שכולם בנושא אחד. השנה - שניים בלבד :-)

יום ההולדת הביתי הצליח להפתיע ולרגש את כלת השמחה מעבר לכל דמיון, ובזאת מבחינתי הוכתרה המשימה בהצלחה. בנוסף להשכמה המסורתית עם עוגה, כתר ובלונים הכנו תוכנית אומנותית.

התחלנו בצפיה משותפת ומאוד מרגשת של סרט הלידה של מיה (לא ממש לידה, בכל זאת צפיה משפחתית. קצת לפני וקצת אחרי שהכין סבא אהוד), קצת סקייפים עם כל המברכים מעבר לים ו...חפש את המטמון!!! 

מודה - שברתי את הראש על העניין הזה לא מעט אבל בסופו של דבר הפקתי משחק חפש את המטמון שמשלב חידות ומשימות בכל רחבי הבית. היה מ-ע-ו-ל-ה!!!

המשימות כללו בין היתר - בניית 8 מגדלים/מבנים מכל הקוביות שיש בבית, לעטו את מיה בנייר טואלט, כל בני המשפחה שוכבים על הגב במיטה וצריכים להתהפך בבת אחת לבטן בלי ליפול ועוד. עמכם הסליחה, אבל התמונות מהמשחק נגנזו מהציבור הרחב (פיג'מות, על הבוקר, לפני גלח"צ... לא נעים) 

המשמימה האחרונה היתה ללכת להתלבש חגיגי, ויצאנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה, שם חיכו לנו (בהפתעה כמובן) משפחת רז האהובה. 

  

המצחיקה עם העגילים

(מתה על הספר הזה. ממש מחכה כבר לקרוא אותו יחד עם הילדים)

היום נפל דבר - מיה עשתה עגילים!!!

בשונה מהאקדח שתלוי במערכה הראשונה, הייתי בטוחה לחלוטין שהאקדח הזה לא ירה. הדיבור עלה כבר מזמן בעקבות החברות שהתחילו להופיע עם עגילים כבר בגן טרום חובה(!), אבל מיה לא הראתה שום נכונות לחשוב על לסבול את הכאב הנורא.

מיה היא הרי כל כך... איך לנסח את זה בעדינות? שילוב מאתגר של דרמה יתרה וטולרנטיות אפסית לכאב. זהו.

כל השנים צחקנו שעם מיה אנחנו לא צריכים לדאוג מעגילים, פירסינגים, קעקועים ושאר מרעין בישין.

אז זהו... היום האקדח ירה. פעמיים. אחת קטנה לכל אוזן.

זה לא היה פשוט וכלל 3 איטרציות לחנות העגילים, שימוש כולל בידע נרכש בפסיכולוגיה רגילה, פסיכולוגיה הפוכה, רפואה ציבורית, רפואה מונעת ועזרה ראשונה, אבל בסופו של דבר היא עשתה את זה!!!

לפני -



הנה זה קורה!

אחרי!!!!

חצי מבסוטית

ממש מבסוטית!

טוב, כמה תובנות ומסקנות:

1. בסוף היא באמת היתה גיבורה. ממש. כנראה ההפוגה בין איטרציה 2 ל-3 עשתה לה טוב והיא נכנסה לחנות ואמרה למוכרת שדיברנו על זה ומעכשיו - no talking just doing

2. בהמשך ישיר - לא יאומן על כמה טפסים חתמתי כדי שיסכינו לחורר לילדה שלי את האוזניים!!!! באמת לא יאומן (אני חוששת שבין היתר הודיתי במעורבות בתכנון פיגועי 11.9)

3. 50$ לחירור אוזניים?!?!?!?!?!?!