כבר כמה שבועות שבית הספר של מיה מפציץ אותנו בתכתובות שונות שקשורות לפורים, ומתוכן הפצרות חוזרות ונשנות לקנות hamantashen. אני, שאמנם גדלתי בסביבה מסורתית, אבל כנראה לא אשכנזית מספיק, לקיתי בדיסלקציה לא ברורה, והחלטתי שמדובר בשיבוש אמריקאי של "משלוח מנות". לא יודעת למה, הסתכלו לי ככה האותיות...
סיפור המעשה
גם בחג הזה מצאתי סיבה טובה ללכת להתנדב בבית הספר של מיה ולהרוויח עוד כמה שעות לזכותי במאזן האימה שהם מנהלים נגדי, והפעם התחכמתי והבאתי איתי אורח, את אבא שלי! (על אורח, כל שכן אבא, מקבלים שעות נוספות. בחיי)
על הבוקר התייצבנו בבית הספר שמחים וטובי לב - הבצק כבר מוכן, המילויים מחכים, הילדים מנומסים - קלי קלות.
בתחילת ההסבר לקבוצה הראשונה שאלתי לתומי - "מי יודע מה זה 'אוזני המן'" וכשאחד הילדים ענה לי בשמחה רבה hamantashen, ניסיתי לתקן אותו ולהסביר לו שמדובר בעוגיות ולא במשלוח כולו.
טוב שלא הייתי שקועה מדי בנאום שלי והצלחתי לראות את אבא שלי נקרע מצחוק מהצד...
ובכן, על אף שאני את הפאדיחות שלי עשיתי, מיה היתה מאוד מרוצה מההתנדבות וגם ממאות אלפי האוזני המן (hamantashen בשבילכם) שעשינו בגן.
אפילוג
גם למדתי משהו חדש מילדים בני 6 וגם יש לי רק עוד 12 שעות התנדבות עד סוף השנה!!!
סוף טוב הכל טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה