יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

נערו את הלולב

כידוע, או לא, יעלי הולכת השנה לגן יהודי. לא לזה שמיה הלכה אליו (כי זה בית ספר! לא קראתם את הפוסטים הקודמים?!) אלא לגן שהוא חלק מקהילה יהודית שנקראת בית אל.
מדובר בבית כנסת, עם רב וחזן והרבה פעילויות לקהילה. בהתחלה כל העניין לא ממש היה לי ברור כי יש באמת המון פעילויות שהן לאו דווקא קשורות לחגים או לשבת, כמו למשל יציאה משותפת לסוף שבוע, או מפגשי אמהות אחרי לידה או משחקיה לילדים. וגם כאן כמובן צריך המון להתנדב ("צריך", "להתנדב". אוקסימורון?) ותמיד אוספים כספים לכל מני דברים ועוד. בקיצור, השבוע נפל לי האסימון. אנחנו שגרים בישוב קהילתי, מקבלים את כל הדברים הטובים (והרעים) שנופלים תחת ההגדרה של "קהילה" בחינם ובלי להתאמץ. אבל כאן, במקום שכל אדם הוא פרטי ולא שייך, אנשים שכן מחפשים שייכות בונים קהילה. כאילו מאולץ אבל ממש לא. ומה יותר טבעי ליהודים להתכנס עם עצמם ועוד סביב בית כנסת? כלום. וכך נולדה לה קהילה. כמו מין ישוב קהילתי עירוני. נחמד, לא?
בכל אופן, בתור חברי הקהילה אנחנו מוזמנים לכל האירועים ובין היתר הוזמנו השנה לקבלת שבת בסוכה. היה מקסים!!!
כל הילדים מהגנים יחד עם רוב ההורים נכחו, קיבלנו הסברים מהרב לגבי הסוכה והמנהגים, שרנו שירים לסוכות ולשבת והיה פשוט כיף.
הסתבר לי שקיים מנהג לנענע את הלולב בסוכה (לא סגורה על המשמעויות והסיבות) וללא ספק השיר האהוב עלי בטקס היה shake the lolav שבוצע בכל כך הרבה חן ושמחה! תענוג!

יעלי בבוקר בדרך לגן

הרב והחזן (צמד חמד אמיתי)



הנה זה בא! מתכוננים לקצת shake the lolav!!!
וקבלו ביצוע אותנטי


ואחד לשבת