אז נחתנו, לקחנו את האוטו שהזמנו עוד מהארץ (אחרי שהכפלנו את מחירו בשלל ביטוחים כדי לכסות את התחת שלנו מכל הכיוונים) ומצוידים במפה קטנה (ושקרנית) יצאנו לדרך, לכיון המלון.
עד שהגענו ליציאה הדרושה, הכל הלך חלק. הדרך יפה, מיוערת וירוקה, כבישים פתוחים כמו באמריקה, לצד הכביש מרכזי קניות לרוב... שמחה גדולה.
ואז הגיעה היציאה. לא ארבה בדברים ולא אפנה אצבע מאשימה כלפי אף אחד, אני רק אומר שהאנטישמים האלו שמו את היציאה במקום הכי לא צפוי, הכי לא הגיוני ובניגוד גמור לכל חוקי התנועה. אז פספסנו את היציאה. הדבר הבעייתי היה שלא הבנו שזה מה שקרה. המשכנו לנסוע כאילו כלום והתחלנו להתברבר. אחרי שבאמת התייאשנו מלהבין איפה אנחנו, עצרנו בתחנת דלק לשאול, שם כושי גדול עם הרבה קעקועים ומעט שיניים התגלה כמסביר פנים במיוחד והזמין אותנו לעקוב אחריו עד המלון. הוא עשה לנו שירות מדהים והוביל אותנו פשוט עד פתח החדר. תיקון לא רע להתחלה קשה.
פרקנו קצת את הדברים, האכלנו את אורי ויצאנו לשבור שבר.
ציורים שמיה ציירה לנו לדרך:
עד שהגענו ליציאה הדרושה, הכל הלך חלק. הדרך יפה, מיוערת וירוקה, כבישים פתוחים כמו באמריקה, לצד הכביש מרכזי קניות לרוב... שמחה גדולה.
ואז הגיעה היציאה. לא ארבה בדברים ולא אפנה אצבע מאשימה כלפי אף אחד, אני רק אומר שהאנטישמים האלו שמו את היציאה במקום הכי לא צפוי, הכי לא הגיוני ובניגוד גמור לכל חוקי התנועה. אז פספסנו את היציאה. הדבר הבעייתי היה שלא הבנו שזה מה שקרה. המשכנו לנסוע כאילו כלום והתחלנו להתברבר. אחרי שבאמת התייאשנו מלהבין איפה אנחנו, עצרנו בתחנת דלק לשאול, שם כושי גדול עם הרבה קעקועים ומעט שיניים התגלה כמסביר פנים במיוחד והזמין אותנו לעקוב אחריו עד המלון. הוא עשה לנו שירות מדהים והוביל אותנו פשוט עד פתח החדר. תיקון לא רע להתחלה קשה.
פרקנו קצת את הדברים, האכלנו את אורי ויצאנו לשבור שבר.
ציורים שמיה ציירה לנו לדרך:
והרי השגחה עליונה - המלון שלנו ממוקם בפתחו של מרכז קניות לא גדול ולא חשוב, למעט העובדה שיש בו Quizno's (סוג של מסעדת סנדוויצ'ים האהובה עלי ביותר) מה שכמובן שימח אותי מאוד.
התחנה הבאה Super Target שגם הוא ממוקם במרחק יריקה מהמלון שלנו. נשבענו זה לזו שלא קונים שום דבר מיותר ו/או שום דבר שלא היינו קונים גם ככה בארץ יותר ביוקר ונכנסנו פנימה. לא היה קל... אשכרה חשבנו על כל דבר שנכנס לנו לעגלה - לא דבר טריוויאלי עבורנו. בכל אופן, מרוב שחשבנו והתלבטנו, הצלחנו להשאיר שם רק 100 דולר. לא רע, נכון?
בשלב הזה אורי כבר נגמר. לא שהוא חלילה קיטר... הוא פשוט נרדם על הידיים. החלטנו לוותר לו על סיבוב בעוד חנויות וללכת סוף סוף למלון לישון.
התחנה הבאה Super Target שגם הוא ממוקם במרחק יריקה מהמלון שלנו. נשבענו זה לזו שלא קונים שום דבר מיותר ו/או שום דבר שלא היינו קונים גם ככה בארץ יותר ביוקר ונכנסנו פנימה. לא היה קל... אשכרה חשבנו על כל דבר שנכנס לנו לעגלה - לא דבר טריוויאלי עבורנו. בכל אופן, מרוב שחשבנו והתלבטנו, הצלחנו להשאיר שם רק 100 דולר. לא רע, נכון?
תמונה חלקית של מדף הסוכריות (צולם בשביל מיה):
בשלב הזה אורי כבר נגמר. לא שהוא חלילה קיטר... הוא פשוט נרדם על הידיים. החלטנו לוותר לו על סיבוב בעוד חנויות וללכת סוף סוף למלון לישון.
