הטיסה היתה לא רעה בכלל. חוץ משעתיים קשות מתישהו מעל האוקיינוס שבהן יעלי היתה דבק מגע מהלך ובמקביל אורי היה חסר מנוחה, היה הרבה יותר טוב ממה שדמיינתי (תודה על ה DVDהנייד! אושר גדול). ההמשך היה קצת פחות נעים כשנחתנו בסן פרנסיסקו והתחזיות הקשות של כמה מחברותי הפסימיות התממשו ומתוך 14 חפצים שעשינו להם צ'ק אין, הגיעו רק 7. אחרי דין ודברים שערך כ-3 שעות במהלכן הילדים מטפסים על הקירות ודני כנראה משתגע מהצד השני של הקיר, הצלחנו לצאת עם הבטחה שהמזוודות והעגלות וכסאות הבטיחות יגיעו למחרת.הפגישה עם דני היתה נהדרת. הילדות התחרפנו מרוב אושר וגם על אורי ראו שהוא יוצא מגדרו. היה שווה לחכות לרגע הזה!
העמסנו את המזוודות ששרדו על מיני ואן אחד שהביא ונהג חבר של דני, נכנסנו לדוס-מוביל שלנו ויצאנו לכיוון הבית. בית? כן, בית. בשלושה שבועות שדני היה כאן לבדו הוא עשה עבודה מדהימה בלהפוך דירת מעונות קטנה לבית. כשנכנסנו ראינו סלון מואר עם ספות, מטבח חמוד עם שולחן וכסאות חדרי שינה עם מיטות לכולם... מה עוד צריך? (אז זהו – שהמון. תסתכלו מסביב אצלכם בבית ותחשבו על כל הדברים הקטנים שהופכים את החיים שלכם לנוחים ולפעמים לאפשריים. יש המון דברים שצריך).
האוטו שלנו, להלן יכונה - הדוס-מוביל:
בפעולה, מועמס בכל טוב...
הסלון בהתהוות (בקרוב תמונות לפני ואחרי)
מיטת קומותיים של הבנות - מיד אחרי ההרכבה
בכל אופן דני גם הכין לנו ארוחת ערב ישראלית ואפילו בראוניז והלכנו לישון בתקווה שהג'ט לג לא יהיה נורא ואיום ויעבור מהר. הימים הבאים (כולה שלושה) עמדו בסימן קניות. בבוקר מתארגנים, נפרדים מדני שיוצא מוקדם לשבוע גיבושון עם הכיתה שלו (יסופר בהרחבה בהמשך), ויוצאים לשבור שבר בחנויות ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ככה עד הצהריים ואז חוזרים הביתה לאכול (כולם) ולישון (הרוב) ולסדר (אני). אחה"צ כבר יצא לנו להיפגש עם כמה משפחות ישראלים שגרות כאן בווילג' (לא, עדיין לא פגשתי את דנה שנמצאת עם אמיר בסיאטל) ואפילו היינו אתמול בפיקניק שארגן ה partner's club (מה לא ברור? מועדון בני הזוג של הסטודנטים. לא יאומן...).אז נכון שחלקכם מצקצקים בלשונם וממלמלים "קשה" בציניות אופיינית, אבל – זה באמת לא קל. יש הרבה אתגרים, בינתיים במיוחד עם הילדים, ויש הרבה רגעים שאני תוהה מה אני אעשה ברגע שאבא שלי (המלך!!!) יחזור לארץ ויש עוד המון המון המון מה לעשות כאן עד שנתחיל לראות מרחוק איזושהי שגרה, אבל... זה מה שרצינו. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה