גילוף הפמפקין

לא יכולתי שלא לקחת חלק (רב ככל האפשר) בחגיגות ה Halloween. אולי אני פשוט בן אדם של טקסים, ואולי אווירת החג הכתומה סתם עשתה לי חשק, ואולי דני צודק ובאמת השורשים הנוצריים שלי (?) יוצאים ובגדול. בכל אופן ההסבר שאני הכי אוהבת לעובדה שבערב החג (סתם. אין כאן דבר כזה "ערב חג". זו המצאה יהודית מקסימה) הלכתי ורכשתי במיטב כספי דלעת לגילוף היא כי חשבתי שזה יהיה נורא כיף לעשות עם מיה (וגם כי הבטחתי לה כמובן).

וכך בצהרי היום, כשהקטנים (והגדול) ישנו, מיה ואני ניגשנו למלאכה.

לא נורא מסובך, אני חייבת לציין ואפילו נחמד. למדתי כמה טיפים מאמיר, אבא של איה, שהסביר על עובי הדפנות הרצוי וגם על מה לעשות עם הבפנוכו של הדלעת, היינו גרעינים וגועל נפש, ויצאנו לדרך.

קבלו בעיקר תמונות שמלוות את כל השלבים. יש גם וידאו למיטיבי לכת ומובטח שמי שיסיים לראות אותו ידע להכין את הפמפקין שלו בעיניים עצומות הפעם הבאה.

שלב ראשון - הראה חיבה לפמפקין שלך

שלב שני - קפד ראשה

שלב שלישי - הפרד את המוץ מהתבן (בקיצור - זה הזמן ללכלך את הידיים ולהוציא את הג'יפה מבפנים)

שלב רביעי - תכנון הפרצוף. סקיצות ראשונות

שלב חמישי - העברה לפמפקין

שלב שישי - הגילוף עצמו (שימו לב לריכוז)

שלב שביעי - מנוחה ושוויץ (ממש לפי ימי הבריאה :-))

בערב הדלקנו נרות בתוך הפמפקין הגדולה והמ-ה-מ-מ-ת שיצאה לנו, והיה ממש יפה. גאווה אמיתית.

וזה כבר למיטיבי לכת, עם הסברים בגוף הסרט -

דרך אגב, לא הבטחתי סתם. את הגרעינים קלינו היום אחה"צ ויצא מאוד טעים אך מלוח. מחר הבפנוכו יהפוך לפמפקין פאי, יש למה לחכות.