עיר רפאים והפתעה במדבר

כדי להתאושש ממזג האוויר הקר של סדונה, וגם כדי לחוות קצת את אריזונה כמו שצריך, לקחו אותנו העזריאלים ל Goldfield Ghost Town - "עיר" מערב פרוע שמשחזרת את חייהם של כורי הזהב לפני קצת יותר מ 100 שנים במקום שנחשב לאחד ממקורות הזהב הגדולים במערב.

באמריקה, כמו באמריקה, הכל מסודר בכרטיס "הכל כלול" - נסיעה ברכבת קטנה שמקיפה את העיר + הסברים, ירידה למכרה זהב, וגם לקינוח ולא ממש קשור, בית אשליות.

אז התחלנו ברכבת






וכשירדנו ממנה, צפינו ב"הצגה" שרצה כל חצי שעה. קבוצה של שחקנים מגלמים את הטייפ-קאסטים הקלאסים של המערב הפרוע (נו, ברור - שריף, רעים, טובים וזונות טובות לב) לבושים במיטב התלבושות הקלאסיות ומציגים כמה סצנות פשוטות.

אחר כך - סיור במכרות. טיפוס ססגוני וחביב להפליא היה המדריך שלנו. שוב, באמריקה כמו באמריקה, הוא ליווה את ההסברים בפיקנטריות שונות (הידעתם שכל כורה קיבל 4 נרות שהיו אמורים להספיק לו למשמרת של 10 שעות וכדי לחסוך, הכורים אכלו ואף חרבנו בחושך? לא סתם חושך, חושך קבר. זוועות) ולא התרגש כשנראה היה שהבנו שהמעלית לא באמת לקחה אותנו 50 מ' מתחת לאדמה אלא רק עשתה קולות של ירידה והעצם נשארנו באותו גובה...


כורה אמיצה (אך רגישה לריחות)
כורה אמיץ
ועוד אחד...

אחרי שמיצינו את חווית המערב הפרוע נכנסנו לאוטו ואחרי נסיעה ממש קצרצרה... הפתעה!

באמצע המדבר והצהוב הצהוב הזה - אגם כחול, יפיפה ומשובב נפש. פשוט תענוג.

המים היו קרים מדי בשביל לטבול ממש אבל הילדים השתכשכו קלות ואנחנו נפשנו בצל

סדונה

בבוקר היום השני שלנו באריזונה יצאנו לטיול לסדונה. לא יודעת אם השם הזה נשמע לכם מוכר, אבל לי הוא נשמע היה מאוד מוכר. בלי סיבה מיוחדת - כנראה כמו הרבה פריטי מידע לא חשובים אחרים הוא נקלט לי פעם בראש.

העזריאלים הזהירו אותנו שהמקום מביא להם נאחס רציני, ולא משנה באיזה חודש הם מגיעים לשם ובאיזו עונה, תמיד יש להם מזג אוויר גרוע ביותר, אבל אנחנו לא שעינו לאזהרות ויצאנו לדרך. רוב הנסיעה מצ'אנדלר לא היתה ממש מרגשת אם להודות עם האמת, אבל כשהתקרבנו לאיזור - וואו! ברור למה המקום מפורסם ביותר ומהווה מוקד משיכה לרגל לתיירים, רוחניקים ועוד.

כצפוי, מזג האוויר שהיה שמשי ונעים עד כ-2.5 ק"מ דרומית לסדונה, השתנה באכזריות בשניה שרצינו לצלם/לצאת מהאוטו, ומכאן והלאה ליווה אותנו קוררררר רציני ביותר עד שעזבנו.

בכל זאת יכולנו לראות את ההרים האדומים ממש שצצים כאילו משום מקום, את מגוון הצבעים שאפשר לראות על הצוקים מסביב ואת העיירה עצמה (מקסימה מקסימה מקסימה). לצערי - התמונות ממש לא משקפות את היופי הגדול הזה.

פיקניק קפוא....

מישהו לא בא מצויד היטב (דיאגו?)

טיפ טיפה של שמיים כחולים - ניסינו לתפוס את היופי...
ולסיום סיומת - זוגי מתאמן על הפרצוף המצחיק שלו :-)

יום ראשון בצ'נדלר, אריזונה

מה אני אגיד לכם? החיים משונים ומלאי הפתעות...

אם מישהו היה אומר לי שאני אגיע שוב (אחרי ביזנס טריפ בלתי נשכח בגלגול הקודם שלי) לצ'אנדלר אריזונה, הייתי אומרת שאין מצב. ואם היו אומרים לי שלא סתם שאני אגיע לשם אלא כדי לבלות עם חברינו האהובים, משפחת עזריאלי, בכלל הייתי נותנת לסקפטיות שלי דרור.

ואחרי יומיים בעיר המלאכים, איזה כיף היה להגיע... הביתה. ממש לשכנים :-)

לילדים (שלנו ושלהם) זו היתה הפתעה מוחלטת, בשאיפה לפצות על דיסנילנד שלא יצא לפועל, וכרגיל בהפתעות כאלו, אנחנו התרגשנו יותר (אבל הם נתנו פייט, בעיקר בצרחות).

למחרת התעוררנו ל... מדבר. אשכרה מדבר.

אבל מה? יפה. ונעים ביותר.
ילדי ה iPad
אהבת אמת

מזג האוויר היה מעולה. כלומר, לנו, עכברי ברקלי שכמונו היה חם והיה על מה לקטר, אבל תכלס - היה יופי. בקומפלקס של העזריאלים יש בריכה מדוגמת וביום הראשון שרצנו בה חלקים נבחרים של היום




אחרי על האש איכותי, מקלחות ועיניינים, כל הילדים היו מוכנים ללכת לישון. טוב נו, כמעט כולם (קוראים יקרים, עזרו למיכל וערן למצוא את אריאל בתמונה ולהשכיב אותה לישון כבר!!! :-))