מתכוננים לקיץ ול weed walk...

כל התמונות (חוץ מהראשונה, דהההה) צולמו על ידי יעלי

 

ותראו מי השתרבב לו לתמונה...

איך יודעים שבא אביב?

תלוי את מי שואלים (ובעיקר איפה)...

לפני שבועיים, יומיים אחרי ההכרזה הרשמית על בואו של האביב (שלוותה במטחי גשם חזקים במיוחד, כאילו להוכיח שאיתני הטבע לא עובדים לפי לוחות שנה), פתאום יצאה השמש. ממש יצאה.

כשאספתי את הילדים מבית הספר והגן, מד הטמפרטורה באוטו הראה 50 פרנהייט, שזה אומר בערך 9 מעלות צלזיוס אבל השמיים היו כחולים והשמש זרחה... אביב.

מיה נכנסה לאוטו עם לחיים אדומות והכריזה ש"זה היום הכי חם ever". כשהתחלתי לצחוק, היא הוסיפה מיד "באמריקה". זה נתן את האות לויכוח מר שנמשך כל הדרך הביתה - האם עכשיו אביב (יעל) או קיץ (מיה). לא ברור... איפה שאני גדלתי, 9 מעלות זה לגמרי חורף...

כמובן שברוח הדברים, איך שהגענו הביתה כולם עלו על קצר (או על כלום) ויצאו החוצה להנות ממזג האוויר

אביב שמח!!!   

חזית קרה

די!!!!!!!!!!!!! הצילו!!!!!!!!!! שיגמר כבר!!!!! כמה עוד אפשר???!!!!

שבת, שישה ימים קודם

קררר.... קר כל כך עד שבשעות הצהריים התחיל לרדת שלג. שלג אמיתי, לבן לבן ורך וכל כך... קסום. יש משהו בשלג, או אולי זה בעיניים הישראליות שלנו, שהופך אותו לבאמת קסום.
משוכנעים שכל היופי הזה עוד מעט יעלם, התלבשנו מהר מהר ויצאנו החוצה להתפלש. 

יום ראשון

התעוררנו לבוקר לבן. איזה יופי! וכמה מרגש ומרחיב את הלב. ממש. שוב יצאנו לשחק בשלג, גלשנו על המזחלות, עשינו איש שלג ונהננו מהלבן הלבן הזה שהתחיל להיערם בחצר ועל המדרכות. 

שני

נסיון ראשון ליציאה מהבית לכיוון הגן. האוטו לא מצליח לסחוב בעליה ומחליק על השלג. לא נעים ואפילו די מפחיד. פינינו מהר את הילדים מהאוטו ודני ואבא שלי (בסיוע השכן קר המזג) הצליחו להחזיר את האוטו לגרז'. "טוב נו" חשבתי לעצמי, "מה כבר יקרה אם יום אחד הילדים לא ילכו לגן?" איזו תמימות....

מכינה בצק לעוגיות בצורות

שלישי

הכל לבן. לבן לבן לבן. בית הספר של מיה הודיע על איחור השיעור הראשון לשעה 10:30 ואצל יעלי ואורי שידרו עסקים כרגיל. הפעם, חדורי מוטיבציה, דני הצליח לחלץ אותנו מהרחוב ופיזרנו את הטף. בסביבות 11 התחילו שמועות על סופת שלגים צפויה ואפילו המליצו בחדשות ללכת להצטייד. אז הלכנו. קנינו אוכל לגדוד, מלח לפזר על הכניסה לגרז', אתים כדי לפנות את השלג, עצים לאח והמון נקניקיות (נקניקיות ? דרוש הסבר, אני יודעת. מורשת הקרב כאן היא של הפסקת חשמל אימתנית שהיתה לפני כמה חורפים של כמה ימים. מאחר וגם הכיריים שלנו הם חשמליות ניסיתי לחשוב על משהו שנוכל לחמם/לבשל באח. אוהבים נקניקיות?....). ב 12:30 החמ"ל הישראלי בדמות אמהות מודאגות התחיל להלחיץ ונסענו לקחת את יעלי ואורי מהגן לפני שהם ילכדו שם לנצח נצחים. בערך באותה השעה התקשרו מבית הספר של מיה (מענה קולי) והודיעו על emergency evacuation. איזה לחץ!!! שמחנו שהספקנו להתארגן ובילינו אחר צהריים שקט ונעים בבית.

יצירה לחורף

רביעי

אין גן. אין בית ספר. אי אפשר לצאת מהחניה. דני עובד כמו חמור (מהבית).  מרק שעועית על האש. צוות הווי ובידור לשירותכם מארגן הפעלות לילדים. באופן אירוני לחלוטין, הסרט היומי - Ice Age 2.

מכדררים כדורי שוקולד

מסלול מכשולים (משגע!) באדיבות מיה ויעלי

חמישה ימים בבית עם שלושה ילדים. נגמרו לי חומרי היצירה, הביצים והמוטיבציה. אני חושבת שרק עם מים חמים אפשר יהיה לקלף מעלי את הסווטשרט של ברקלי. מתחיל לי התיק בעין...

היום. עכשיו. 

אין גן. אין בית ספר. אי אפשר לצאת מהחניה. דני עובד כמו חמור (הלך ברגל לעבודה). עדיין אוכלים מרק שעועית. 

רף התחכום הנדרש כדי לתחזק שלושה ילדים ללא אפשרות איוורור, עולה וכך גם רמת ההפעלות. 

בשיחות עם חברות אנחנו מחליפות בעיקר קללות כלפי היקום. מנסות לחשוב מה עוד אפשר לעשות עם הילדים. השלג כבר לא נראה כל כך לבן ובטח לא קסום. אנחנו מתנחמים שלפחות אין לנו הפסקת חשמל כמו לחברים טובים שלנו. 

בונים אוהל עם סבא בסלון

 יצירה קולינרית, עוגת שלוש שכבות בקישוט הילדים

אחרי הצהריים כשמתקבלת ההודעה שגם מחר אין גן ואין בית ספר, אני יכולה להישבע ששמעתי אנחת אמהות שעולה מבין הבתים, נישאת ברוח מעל השלג הלבן.
ובתוכנית מחר - תמות נפשי עם פלישתים, כך או אחרת אנחנו יוצאים מכאן.



ותודה לכל מי שטרח והגיב לפוסט הקודם :-)