יכול להיות שהביקור שלי בברקלי הצית בהם מחדש את אש הגעגועים אלינו , ואולי אלו שיחות הנפש שדני ואיצ'וק מנהלים בלילות - כנראה לעולם לא נדע. מה שחשוב - באופן יחסית ספונטני ומאוד מאוד משמח זכינו לביקור ולעשות את ליל הסדר עם חברים שהם משפחה.
תוכנית הביקור היתה עמוסה וגדושה וכללה בין היתר הכנות לליל הסדר פלוס האירוע עצמו. מלמעלה (תרתי משמע) קיבלנו מזג אוויר לא פחות ממושלם לכל הסוף שבוע הארוך וניצלנו אותו עד הסוף.
יום חמישי, הוא היום הראשון לביקור, אספנו אותם משדה התעופה על הבוקר, שמחים וטובי לב. בלי לתת להם זמן להתאושש מהטיסה נסענו לסיאטל. ארוחת בוקר מלכותית, טיול בשוק, סיור תיירים מהאוטו באטרקציות שונות של העיר, ויאללה הביתה, כבר צריך לקחת את אורי ויעלי מהגן. את היום העמוס הזה, שהתחיל עבור האורגדים ב 4 בבוקר, קינחנו במסעדה איטלקית בבלוויו וסגרנו את הפינה.
יום שישי, יום ליל הסדר, הוכרז כיום בישולים. דני ואיצ'וק עשו כמיטב יכולתם (?) לקחת אחריות על הילדים שלא יסתובבו ליפעת ולי בין הרגליים בעודנו מכדררות קניידלך, חותכות ירקות, מקדיחות תבשילים ועוד. לליל הסדר יוקדש פוסט נפרד חגיגי ומרגש במיוחד, מה שמביא אותנו ליום שבת.
נסענו ל Alki Beach במערב סיאטל, נהננו מהאווירה, מהראות הטובה, מהשיטוט על החוף ומהשמש החמימה
משם המשכנו לאחד השבילים האהובים עלינו (שמסתבר לי עכשיו שקוראים לו Foster Island Trail. נו, זה שנמצא ממש מתחת ל 520 ליד המים) שאחרי הליכה קצרה של 50 מ' הבנו שאנחנו ממש לא מצוידים להליכה בביצה (איך זה כל פעם מפתיע אותנו? היינו שם כבר 5047 פעמים) ועשינו אחורה פנה.
וגם עשינו בוק.
(קופץ בדרכי אביו)
למחרת שוב (לא) השכמנו קום ויצאנו לחקור את עברו השני של אגם סממיש, שם מצאנו פינת חמד מופלאה (בדיעבד - מוכרת לכל הישראלים פה חוץ מלנו. מביש) בשם Pine Lake. היה קר מדי לטבול אבל טיפסנו, צחקנו, אכלנו, שיחקנו ובעיקר תכננו את העל האש שאחר כך
(שמשון ויובב)
כשחזרנו למנגל, השמש עשתה טובה ויצאה במלוא עוזה
וזהו. כמעט תם ונשלם.
לא צילמתי ולכן אין עדויות לקרבות העקובים מדם שניטשו כל לילה ב word arena, לביקור במעצמת מייקרוסופט ולנסיונותינו ההרואים למצוא שם אוכל כשל"פ.
גם לא בטוח שהצלחתי לתאר בתמונות ואולי גם לא במילים כמה כיף היה - כמה חברי, משפחתי ונעים.
ברוכים הייתם משפחת אורגד, ותבואו שוב!
