שאלו אותי אם אני לא כותבת יותר בבלוג כי בגלל שנורא משעמם כאן או בגלל שיש המון על מה לכתוב ואני פשוט לא מספיקה. התשובה, כרגיל במקרים כאלו, נמצאת איפשהו באמצע. אנחנו בסוג של שגרה, שהיא נורא מיוחדת (ואולי כל שגרה היא כזו?). ובאופן קצת יותר ספציפי ומחייב, ככל הנראה הנטייה שלי לדחות דברים בשילוב עם הסמי-תרדמת חורף שאני שרויה בה, הביאו לייבוש הבלוג .
ובכן - מאחר ובשבועות האחרונים יש התרגשויות שונות ומשונות, אני מחדשת ימי כקדם ומקווה להחזיק מעמד.
(דרך אגב, אם באמת חסרתי לכם, אתם מוזמנים להפסיק להיות הרוב הדומם ולומר את דברכם, ובאופן כללי להגיב. אין כמו התייחסות למה שכתבתי כדי להפיח בי רוח כתיבה)
אז זה יהיה פוסט עדכונים כללי בסגנון "מה היה לנו" ואחריו יבואו כמה יותר ממוקדים, מתאים?
התחלנו להחליק על סקטים (ובגדול. קרן שירלי ואני אפילו יצאנו לשם פעם בערב ל 18+ בקטע הכי אמריקאי שנות השמונים שיש. היה בעיקר פתטי... כשבאים עם הילדים לפחות יש תירוץ )
מיה הסתפרה לראשונה בחייה וקיבלה כנהוג טיפול השמור לנסיכות בלבד
אני התחלתי להנחות קבוצה של אמהות אחרי לידה
תמונה מבוימת במיוחד ובהרכב לא לגמרי מלא לכבוד החג (נחשו איזה...)
תמונה מבוימת במיוחד ובהרכב לא לגמרי מלא לכבוד החג (נחשו איזה...)
ובענייני בריאות - עברו עלינו כמה ימי בדיקות לא נעימות (יהיה טוב) ומחלת הפה והטלפיים אכזרית במיוחד שתקפה את אורי (אין תמונות אבל תאמינו לי שזה היה nasty. ואם להתסכל על חצי הכוס המלאה - הוא ויעלי נגמלו בשבוע הזה מהמוצצים שלהם. איך גם יעלי? שאלה טובה...ככה זה אצלהם)
בשביל הכיף אכלנו קצת שלג בכיף באתר סקי במרחק 40 דקות נסיעה מאיתנו (דני מיה ויעלי מתחילים קורס סקי בפברואר, חכו לדיווחים)
וזהו פחות או יותר. אמרתי, שגרה.
הרגעים הגדולים באמת, שאם אני אעמוד במילתי עוד תשמעו עליהם בפירוט, היו הביקור אצל בוזי והילה בפורטלנד, חופשת חג המולד(?) עם משפחת ארנולד המהממת בדרום אורגון, וגם - שלג ברדמונד!!!
הרגעים הגדולים באמת, שאם אני אעמוד במילתי עוד תשמעו עליהם בפירוט, היו הביקור אצל בוזי והילה בפורטלנד, חופשת חג המולד(?) עם משפחת ארנולד המהממת בדרום אורגון, וגם - שלג ברדמונד!!!
to be continued...
