את רוב היום הזה העברנו למעשה בנפרד. דני היה באוניברסיטה כל היום ואורי ואני היינו בעורף, כלומר עם בנות הזוג של הסטודנטים (ובגלל ששבת היום, יצא לנו להיות גם עם הסטודנטים עצמם).
הבוקר התחיל בארוחת בוקר קונטיננטלית (איזה כיף לאכול המבורגרים ונקניקיות יחד עם הקפה של הבוקר...) בבית הספר כשהכוונה היא להכיר קצת יותר את הסטודנטים המיועדים של 2011. אחרי 10 דקות בשולחן עם הודי אחד ו-3 אמריקאיות (ספק אחיותיה החורגות של ברבי ספק אחיותיה החורגות של קלי מבברלי הילס 90210) הבנתי שאני לא שייכת ופרשתי.
גלוריה, אשתו של אחד הסטודנטים הישראלים שנמצאים פה, אספה אותי ואת אורי ויצאנו לסיבוב . המטרה היתה להראות לי שכונות מגורים טובות יותר ופחות וגם להראות לי קצת בתי ספר - שמסתבר שזה העניין העיקרי כאן בבחירת מקום מגורים ברגע שאחד הילדים בגיל המתאים.
למען האמת יש לציין שדורהם היא עיר די... איך נאמר... לא משהו. מי שאמר שהיא באיזשהו אופן מזכירה את חיפה מצליח להעליב אפילו את חיפה. הייתי יותר אומרת בכיוון של עפולה תחתית. ממש תחתית. אין שכונות מגורים כמו שאנחנו רגילים לראות בסרטים והכל (הרוב) בעצם זה קומפלקסים. ה down town של דורהם זה בכלל מקום די דוחה ואם אפשר היה להגיע איתם להסדר הייתי מוכנה להחזיר אותו לפלסטינים.
כל הסיבוב נהיה מאוד מעניין כשהגענו לבית הספר היסודי של הבת של גלוריה.
מ-ד-ה-י-ם!!! (או כמו שזינה, הגננת של יעלי, אומרת מ-ד-א-י-ם!!!)
דבר ראשון - כמה יפה! כמה נקי! כמה מרווח וצבעוני ופשוט משגע. לא ראיתי כזה בית ספר אף פעם בחיים.
דבר שני - הילדים. מחונכים להגעיל, מסודרים להחליא, הולכים לכל מקום (כולל לשירותים) בשני טורים מסודרים היטב. פשוט גועל נפש.
ושימו לב איך כבר מגיל כל כך צעיר מלמדים אותם להיות מנהיגים
דבר שלישי - המורים. מסיור פשוט וקצר אפשר היה להרגיש את הכבוד שהמורים מקבלים שם. המורים (מרביתם גברים) מסתובבים בין הילדים בקומה זקופה, עם חיוך על השפתיים. איכשהו הם לא נראים שחוקים בקצוות, מלאים בגיר וממורמרים כמו מורי ישראל. הכל עניין של יחס.
דבר רביעי - הכיתות. גם כיתות הגן חובה וגם כיתות הלימוד של היותר גדולים פשוט מעוררות התפעלות. מרגישים יצירתיות, השקעה, תשומת לב ואפילו, הס מלהזכיר, אהבה, בכל מה שנעשה שם. קשה לתאר במילים את הכיתות המרווחות (מקסימום 20 ילדים בכיתה), עמדות המחשב, עמדות היצירה (בקומה של גן החובה יש אפילו חדר התנסות שיש בו מטבח אמיתי ומכונות כביסה שהילדים יכולים להתאמן. לזה אני קוראת משק בית!)
זה חדר טיפוסי של גן חובה:
וזו כיתה ה': 
הסיור שלי המשיך בארוחת צהרים (מישהו אמר Quizno's ולא קיבל?), בבתים של שני סטודנטים ישראלים בעלי משפחות שגרים כאן ואיסוף וקיטלוג כל פיסת מידע שיכולתי. על החלק השני והנפלא של היום העמוס הזה - בפוסט הבא.
