למען ההגינות אני חייבת להתוודות שעל אף שנשבעתי שלי זה לא יקרה, אימצתי את המנהג הקלוקל של בנות השנה השניה להתייחס לכל העניין בשוויון נפש קל ולהשאיר ל"צעירות" להתאמץ קצת יותר. לזכותי יאמר שנבחרת הבנות השנה היא כל כך א.גדולה ב.מלאת מוטיבציה ג.מגובשת, שהן לא באמת הרגישו בחסרוני...
(כל הפסקה האחרונה נכתבה בחיל וברעדה. הן מפני תגובות נזעמות של שנה א' וגם מפחד תביעות הוצאת דיבה של הבוגרות. כל האמור לעיל אין בו רצון לפגוע/להעליב/להמעיט מערך אף אחת חוץ מעצמי)
בכל אופן, למפגש המאתגר של הכנת הסופגניות הופעתי.
קבלו לוק של הקערות, טרום לישה
תוך כדי
ובאחד השלבים באמצע. המתכון (מקורי מסבתא של עדי)דרש איזה 77 התפחות חוזרות ונשנות של הבצק.
לשות... באופן לא ברור ולגמרי לא הוגן, תמונתה של עדי, הרוח החיה מאחורי הלישה וההתפחה חסרה. Sorry!
ו....טדם!!!!!!!!!!!!!!! הסופגניות במצבן הסופי.
וזה כבר השולחן הישראלי המפואר
והילד הישראלי המפואר :-)
אחרי שטעמנו מכל המטעמים שסיפקו גויי הארצות השונות יצאנו להדליק נר בחוץ. זה היה מחזה סוריאליסטי לחלוטין... קור כלבים, משתופפים מאחורי חומה נמוכה, קבוצה של יהודים מדליקים כמעט בסתר נרות חנוכה... סתם, זה לא היה בסתר, אבל כן השתופפנו כדי שהנרות לא יכבו ברוח.


ותודה לשירה על כל התמונות!!!
