(מתה על הספר הזה. ממש מחכה כבר לקרוא אותו יחד עם הילדים)
היום נפל דבר - מיה עשתה עגילים!!!
בשונה מהאקדח שתלוי במערכה הראשונה, הייתי בטוחה לחלוטין שהאקדח הזה לא ירה. הדיבור עלה כבר מזמן בעקבות החברות שהתחילו להופיע עם עגילים כבר בגן טרום חובה(!), אבל מיה לא הראתה שום נכונות לחשוב על לסבול את הכאב הנורא.
מיה היא הרי כל כך... איך לנסח את זה בעדינות? שילוב מאתגר של דרמה יתרה וטולרנטיות אפסית לכאב. זהו.
כל השנים צחקנו שעם מיה אנחנו לא צריכים לדאוג מעגילים, פירסינגים, קעקועים ושאר מרעין בישין.
אז זהו... היום האקדח ירה. פעמיים. אחת קטנה לכל אוזן.
זה לא היה פשוט וכלל 3 איטרציות לחנות העגילים, שימוש כולל בידע נרכש בפסיכולוגיה רגילה, פסיכולוגיה הפוכה, רפואה ציבורית, רפואה מונעת ועזרה ראשונה, אבל בסופו של דבר היא עשתה את זה!!!
הנה זה קורה!
אחרי!!!!
חצי מבסוטית
ממש מבסוטית!
טוב, כמה תובנות ומסקנות:
1. בסוף היא באמת היתה גיבורה. ממש. כנראה ההפוגה בין איטרציה 2 ל-3 עשתה לה טוב והיא נכנסה לחנות ואמרה למוכרת שדיברנו על זה ומעכשיו - no talking just doing
2. בהמשך ישיר - לא יאומן על כמה טפסים חתמתי כדי שיסכינו לחורר לילדה שלי את האוזניים!!!! באמת לא יאומן (אני חוששת שבין היתר הודיתי במעורבות בתכנון פיגועי 11.9)
3. 50$ לחירור אוזניים?!?!?!?!?!?!
