איך בלוג נולד...

זה היה רק עניין של זמן...

מאז חופשת הלידה עם יעלי אני מנהלת פלירטוט מתמיד עם העולם המוזר והממכר של הבלוגים, אליו התוודעתילראשונה דרך פורום הורים לתינוקות. הגעתי לבלוג של הראשון שלי בכלל בטעות ולא יכולתי להפסיק לקרוא...

בתור מישהי שרוב חייה כתבה יומן, ניסיתי נואשות להבין את העניין הזה. לכתוב על עצמך זה יופי, אבל לשים את זה ברשת פרוץ לעין כל? איך אפשר לכתוב בידיעה שאנשים זרים יקראו את הדברים? ומילא זרים - מה עם הקרובים?

אני חייבת להודות שקראתי לא מעט וגם חשבתי על זה המון. מי שמכיר אותי יודע שיצר המציצנות (החוקית והבריאה :-)) חזק אצלי במיוחד. חלק מהבלוגים אהבתי וחלק ממש לא יכולתי לקרוא אבל הסקרנות לגבי המניע של אותם בלוגרים לא הרפתה.

במקביל, התחלתי לחשוב על בלוג משלי. בשקט בשקט... זה התחיל בלחשוב על שם (הלוואי והייתי יכולה לקרוא לו"קורותינו באמריקה" :-)) ועל - מה אני כבר יכולה ורוצה לכתוב בבלוג? ולמי לתת לקרוא אותו? שאלות הרות גורל...

דני יכול להעיד שיותר מפעם אחת הוא ראה אותי שקועה במחשב ממלמלת לעצמי - "אני ככה קרובה מלכתוב בלוג משלי...". מה שבטוח ידעתי כבר על מה יהיו הפוסטים הראשונים שלי - סיפורי הלידה של מיה ויעלי. פשוט כדי לזכור את שתי החוויות המדהימות בחיי.

ובכן, ימים עברו, מים רבים זרמו בירקון, ואני שוב בחופשת לידה. ועכשיו, כשאנחנו לפני (אולי) שינוי גדול (עצום) שיחייב תקשורת שונה, זה זמן מצוין לנסות.

אני אתחיל מסיפורי הלידה - כבר יש שלושה בלי עין רעה - ונראה איך נמשיך משם.