אבל, וזה בהחלט אבל גדול, הדרך לכאן היתה לא פחות מממש מעולה.
אורי המלך (!!!!!) התנהג כשועל טיסות ותיק ולא נתן לשום דבר להפריע לו להיות מלך כמו שרק הוא יודע.
10 דקות אחרי שמצאנו את המקום שלנו במטוס, הוא כבר נרדם. הפעם הבאה ששמענו ממנו היתה אחרי 4 שעות בערך. אכל קצת, חייך קצת, ונרדם לעוד 4 שעות פחות או יותר. אחר כך הוא היה ער במשך שעה וחצי, חייך לעוברים ושבים, חרבן פעמיים, שיחק איתנו קצת ו... נרדם, והתעורר ממגע הגלגלים באדמה. מלך, או לא מלך?!
כל הפחדים שלנו שאורי יסבול מלחץ באוזניים בזמן הנחיתה התממשו בערך - הוא ישן שנת ישרים אבל לי התפוצץ המח. מילולית. לא ברור למה בדיוק, ומעולם לא הרגשתי אפילו קרוב לדבר הזה, אבל חשבתי שאני מתה. היה לי לחץ באוזניים שאין לתאר. גיהנום. במשך 20 דקות סבלתי גיהנום. מה שיפה, זה שהנחיתה באמת הפסיקה את הלחץ באזניים אבל השאירה אותי עם כאב ראש שאני לא מאחלת לשונאי הגדולים ביותר.
וכך יצא שהדבר הראשון שרכשנו על אדמת ארץ הקודש היה אדוויל. כמה מפתיע...רק אחרי 3 אדוויל, בכי חנוק ושינה טרופה על רצפת הטרמינל (מה שטוב לאורי בוודאי טוב לי :-)) עזב אותי כאב הראש.
טיסת ההמשך היתה קצרה ומצחיקה - במטוס קטנטן עם דיילת אחת בקושי - הגענו לשדה התעופה הבינ"ל ראלי-דורהם. גם את הטיסה הזו העביר אורי בשינה. כאמור - מלך.
4 תגובות:
כקורא אקראי (ולא מגיב) של בלוגים, אני משנה את הרגלי ומגיב.
תמיד חשבתי שמקומך בין סופרי/משוררי ישראל.
כיף היה לקרוא!
מחכה לבלוג הבא.
יעקב ב.
ברוכה הבאה לשורותינו!! תהנו מהביקור, מחכים לעדכונים...
דנה מהבלוג המתחרה ;)
מיכלי,
מדהימה ומרגשת כתמיד.
דרוך להמשך (כל סוגי הכתבות:-))
אוהב,
אבא
מפתיע (הבלוג, לא יכולת הכתיבה), מצחיק ומעלה ציפיות לגבי העתיד... מזל שהילדים דאגו שנהיה ערים בזמן להיות בין הראשונים להגיב...
מחכים להמשך,
אסף ומיכל
הוסף רשומת תגובה