השנה, כבכל שנה, יצאנו כל החבריה לנופש הפסח המסורתי , והפעם בשאר ישוב. גם הנופש הזה התאפיין בחלופת מיילים ערה ביותר, כחודש לפני היציאה הצפויה, כשעניינם בעיקר הוא מי מביא מה (וכמו שנגלה בהמשך ב-90% מהמקרים התשובה הנכונה לשאלות הנוגעות לאוכל היא רונלי). בכל אופן, בשל הנסיעה הספונטנית לארה"ב, ביקשנו השנה פטור רשמי מכל מלאכה ומשימה והסתפקנו בלהביא את העוגות הכשרות לפסח ועוגיות החנק הידועות.
כאן אני חייבת לציין שלב ליבו של האירוע השנתי הכה חשוב הזה הוא העל האש הכפול הנערך בכל אחד מערבי הנופש. סביב הארוחות האלו אנחנו מחזקים קשרים, זוממים מזימות, מדמיינים דמיונות ובעיקר מחלקים את הכסף מכל מני סטארט אפים הזויים יותר ופחות. השנה היה קפוא מתמיד:
גם את היום הזה קינחנו בעל האש איכותי ודיבורי סרק רבים ולמחרת, אחרי טיול קצר (מאוד!), נינוח (מאוד) מישורי (במיוחד) ובדיוק מתאים בשבילנו – חזרנו הביתה שמחים ומרוצים.
לאחר התארגנות לא פשוטה בכלל שבמהלכה ניסינו לדחוף 3 ילדים על כסאות הבטיחות שלהם, מזוודה, צ'ימידן ענק, טרמפולינה, מנשא גב אימתני, עגלת תינוקות וצידנית לאוטו אחד לא גדול במיוחד, יצאנו לדרך (כדי להרגיע את כל הדואגים - החלטנו לוותר על העגלה והצידנית ולא על אחד הילדים).
הצימר התגלה כחביב ביותר ובהחלט שדרוג נחמד משנים עברו במשגב עם, ואחרי שפרשנו את הילדים והציודים התארגנו לעל האש הראשון. 
כאן אני חייבת לציין שלב ליבו של האירוע השנתי הכה חשוב הזה הוא העל האש הכפול הנערך בכל אחד מערבי הנופש. סביב הארוחות האלו אנחנו מחזקים קשרים, זוממים מזימות, מדמיינים דמיונות ובעיקר מחלקים את הכסף מכל מני סטארט אפים הזויים יותר ופחות. השנה היה קפוא מתמיד:
למחרת אחרי שאכלנו משהו כמו 4 שעות ארוחת בוקר, היינו מוכנים להתחיל להתווכח על המסלול. בסופו של דבר, אחרי באמת הרבה דיבורים והתברברויות, נבחר מסלול שאחרי 200 מטר דני ואני הבנו שהוא ממש לא בשבילנו וטפנו. טף אחת (מיה) החליטה שהמסלול דווקא ממש כן בשבילה ואחרי דין ודברים קצר המשיכה יחד עם החברות שלה. עדויות מהשטח מספרות שהיא היתה שדה אמיתית.
יעלי אוכלת את המאכל המסורתי - מצה עם שוקולד:
גם את היום הזה קינחנו בעל האש איכותי ודיבורי סרק רבים ולמחרת, אחרי טיול קצר (מאוד!), נינוח (מאוד) מישורי (במיוחד) ובדיוק מתאים בשבילנו – חזרנו הביתה שמחים ומרוצים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה