כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב על ההתלבטות הגדולה שליוותה אותנו מאז ערב יום העצמאות ולמעשה נגמרה לא ממש מזמן (aka תקופת הדילמה הגדולה). אז כולם כבר מכירים את הסוף של הפוסט הזה ואני לא ממש יכולה לבנות פה מתח, אבל בכל זאת, הצצה קטנה למה שעבר עלינו.
הכל התחיל בשיחת טלפון המאוד מפתיעה ומשמחת מהadmission officer של ברקלי (קוראים לה סטפני. מאז כבר עברו כל כך הרבה מים בירקון שדני וסטפני הם החברים הכי טובים כמובן)שהתחילה את ההתלבטות הגדולה – דיוק או ברקלי.
עכשיו, משני המחנות יהיו אנשים שיאמרו "מה? דיוק או ברקלי? מה ההתלבטות בכלל!?" אבל כאמור מדובר באנשים שונים ממחנות שונים ולכל אחד תשובה שונה – כך שמסתבר שהתשובה לא ברורה בכל.
אחרי ההתלהבות הראשונית, יצא לנו החשק (גם זה דפוס די קבוע אצלנו כשחושבים על זה). מהכל. רצינו בעיקר לא להחליט ולא כלום. שמישהו מבוגר ואחראי (אנחנו באמת צריכים אחד כזה בסביבה. מכירים?) יחליט בשבילנו.
אחר כך התחלנו בסבבי טלפונים אינסופיים להמון אנשים שאת רובם אנחנו לא מכירים כדי לקבל כמה שיותר מגוון של דעות, פרספקטיבות, חוויות ומידע. הכרנו בתהליך כמה אנשים חדשים מקסימים (תודה ענת! תודה טל! תודה גלעד ומירב המדהימים!), חיזקנו קשרים עם אנשים שלא עושים כאלו יותר (תודה לאיל גוטקינד! ולארד ודנה! ואמיר ודנה כמובן!) ובאופן כללי חיזקנו את ה network J
מה אומר ומה אגיד? בסופו של דבר הצלחנו לצמצם. זה לא היה פשוט אבל הצלחנו להגיע למספר קטן יחסית של תובנות שאפשר להתמודד איתן:
- שתי תוכניות ה MBA טובות באותה מידה ובתי הספר טובים וידועים בסה"כ באותה מידה
- בדיוק 2011 יהיו אנשים מדהימים שעושים חשק לבלות איתם וללמוד איתם
- בברקלי כנראה הסיכויים למצוא עבודה אחרי הלימודים יהיו יותר טובים (או לפחות החיפוש יהיה יותר קל)
- כנראה שיהיה לי יותר קל עם הילדים בברקלי
אחרי המון דיונים, כאבי ראש, התייעצויות וגם הרבה עצב (לא עזר לנו בכלל שאמרו לנו שזה לבחור בין טוב לטוב יותר. זה עדיין קשה) החלטנו ברקלי.
אני חושבת שמה שהכריע את הכף היה הטיעון האחרון. אני באמת באמת חושבת שיהיה לי הרבה יותר קל עם הילדים בברקלי. כל מי שהיה שם מתאר את המעונות (להלן ומהיום – הווילג') כקיבוץ של פעם במובן הטוב.
מדשאות גדולות ובטוחות, גני שעשועים במרחק יריקה מהבית, המון ישראלים וסטודנטים אחרים עם משפחות שבסה"כ כולם באותה סירה כמוני – מנסים להעביר את היום בשלום.
אני לא יכולה להגיד שאנחנו 100% מאושרים עם הבחירה הזו. דני ככל הנראה יהיה סטודנט ישראלי יחידי במחזור שלומה שבטוח יקשה עליו את הלימודים במידה מסוימת ואנחנו מוותרים על החבר'ה מדיוק שבאמת, אין כמוהם.
כנראה שדילמות מסובכות גוררות החלטות לא פשוטות ורק הזמן יגיד אם עשינו טוב.
הכל התחיל בשיחת טלפון המאוד מפתיעה ומשמחת מהadmission officer של ברקלי (קוראים לה סטפני. מאז כבר עברו כל כך הרבה מים בירקון שדני וסטפני הם החברים הכי טובים כמובן)שהתחילה את ההתלבטות הגדולה – דיוק או ברקלי.
עכשיו, משני המחנות יהיו אנשים שיאמרו "מה? דיוק או ברקלי? מה ההתלבטות בכלל!?" אבל כאמור מדובר באנשים שונים ממחנות שונים ולכל אחד תשובה שונה – כך שמסתבר שהתשובה לא ברורה בכל.
אחרי ההתלהבות הראשונית, יצא לנו החשק (גם זה דפוס די קבוע אצלנו כשחושבים על זה). מהכל. רצינו בעיקר לא להחליט ולא כלום. שמישהו מבוגר ואחראי (אנחנו באמת צריכים אחד כזה בסביבה. מכירים?) יחליט בשבילנו.
אחר כך התחלנו בסבבי טלפונים אינסופיים להמון אנשים שאת רובם אנחנו לא מכירים כדי לקבל כמה שיותר מגוון של דעות, פרספקטיבות, חוויות ומידע. הכרנו בתהליך כמה אנשים חדשים מקסימים (תודה ענת! תודה טל! תודה גלעד ומירב המדהימים!), חיזקנו קשרים עם אנשים שלא עושים כאלו יותר (תודה לאיל גוטקינד! ולארד ודנה! ואמיר ודנה כמובן!) ובאופן כללי חיזקנו את ה network J
מה אומר ומה אגיד? בסופו של דבר הצלחנו לצמצם. זה לא היה פשוט אבל הצלחנו להגיע למספר קטן יחסית של תובנות שאפשר להתמודד איתן:
- שתי תוכניות ה MBA טובות באותה מידה ובתי הספר טובים וידועים בסה"כ באותה מידה
- בדיוק 2011 יהיו אנשים מדהימים שעושים חשק לבלות איתם וללמוד איתם
- בברקלי כנראה הסיכויים למצוא עבודה אחרי הלימודים יהיו יותר טובים (או לפחות החיפוש יהיה יותר קל)
- כנראה שיהיה לי יותר קל עם הילדים בברקלי
אחרי המון דיונים, כאבי ראש, התייעצויות וגם הרבה עצב (לא עזר לנו בכלל שאמרו לנו שזה לבחור בין טוב לטוב יותר. זה עדיין קשה) החלטנו ברקלי.
אני חושבת שמה שהכריע את הכף היה הטיעון האחרון. אני באמת באמת חושבת שיהיה לי הרבה יותר קל עם הילדים בברקלי. כל מי שהיה שם מתאר את המעונות (להלן ומהיום – הווילג') כקיבוץ של פעם במובן הטוב.
מדשאות גדולות ובטוחות, גני שעשועים במרחק יריקה מהבית, המון ישראלים וסטודנטים אחרים עם משפחות שבסה"כ כולם באותה סירה כמוני – מנסים להעביר את היום בשלום.
אני לא יכולה להגיד שאנחנו 100% מאושרים עם הבחירה הזו. דני ככל הנראה יהיה סטודנט ישראלי יחידי במחזור שלומה שבטוח יקשה עליו את הלימודים במידה מסוימת ואנחנו מוותרים על החבר'ה מדיוק שבאמת, אין כמוהם.
כנראה שדילמות מסובכות גוררות החלטות לא פשוטות ורק הזמן יגיד אם עשינו טוב.
חלק מהחבר'ה של דיוק 2011: (תמונות באדיבות עילית)
תמונות מהווילג' בברקלי:
2 תגובות:
את זה שאנחנו לא מרוצים מההחלטה שלכם אתם יודעים כבר ממזמן.
יחד עם זאת, בגללכם (ואולי בזכותם) נאלץ לבקר במערב הרבה יותר ממה שתכננו ואתם תאלצו לארח אותנו הרבה יותר ממה שתכננתם!
החלטה מעולה.
מתנדב להיות המבוגר האחראי :-)
בהצלחה
הוסף רשומת תגובה