כחלק ממעורבות ההורים בקהילת בית הספר של מיה (ולטובת עורכי הדין, זה גם סעיף בחוזה עליו אנחנו חתומים) כל משפחה מחויבת לתרום לבית הספר 30 שעות התנדבות בשנה. זה יכול להיות במגוון של דברים שונים ומשונים, ביוזמת בית הספר או ביוזמה עצמאית. למשל יש אפשרות להתנדב בגינון (מלשון גינה) או בלשטוף צעצועים שהתלכלכו (WFH) או בלהכין חומרים לשיעור אומנות (גם WFH) או להביא חומרים לחלה של יום שישי או כל מיני דברים ויש אינספור דרכים. כמובן שבאמריקה כמו באמריקה יש כלי ב WEB שהורים מדווחים בו שעות התנדבות ומשפחה שלא מגיעה למכסה שלה עד סוף השנה תשלם (!) עבור כל שעה חסרה 25$ (!!!).
באחד הימים בשבוע שעבר היה למיה משברון קטן בבוקר והיה לה מאוד קשה להיפרד ממני. זה כמובן לווה בבכי, חיבוקים חונקים,מלמולים קורעי לב (מצד מיה) והרבה רגשות אשם ומצפון (מצדי). בהברקה של רגע הבטחתי לה לבדוק אם אני יכולה לבוא איזה יום להיות איתה בגן (ואולי על הדרך להתחיל למלא את שעות ההתנדבות שלי).
הגננת נורא שמחה ומיד התעניינה מה אני יודעת לעשות. מה זאת אומרת? לא ממש הבנתי מה היא רוצה ממני והיא ניסתה להבין ממני מה ה specialty שלי. במה אני ממש טובה ויכולה לתרום לילדים. אני מודה שהשאלה הזו השאירה אותי קצת פעורת פה. מה אני כבר יכולה באמת לעשות איתם? ישר עלו לי כל מני סרטים אמריקאים לראש ודמיינתי את האבא הכבאי/בעל אוטו גלידה/שוטר עומד ומרצה לכיתה על כמה כיף וטוב זה להיות כבאי/בעל אוטו גלידה/שוטר. ומה אני אגיד? כמה כיף וטוב זה להיות מהנדסת מערכות מידע? נו באמת...
שוב בהברקה של רגע (אולי בזה אני טובה J) הצעתי שלכבוד ראש השנה אני אבוא לאפות עם הילדים עוגות דבש. אושר גדול!!! וכך התייצבתי אתמול שמחה וטובת לב בגן של מיה ליום אפיה. איך היה? מעולה!
דבר ראשון זכיתי לראות ולשמוע את מיה מסבירה לילדים על החפצים האישיים שהיא הביאה מהבית. לא הזכרתי את זה עדיין אבל את ארוחת 10 של הילדים (להלן snack) ההורים מביאים, ויש תורנות מסודרת פעם בחודש. הילד שתורו להביא הוא סוג של תורן באותו היום והוא זוכה להביא חפץ אישי מהבית ולהראות אותו לכולם ולדבר עליו קצת. אז אתמול היה תור מיה שהביאה 2 ברביות לתפארת. להזכירכם מיה לא ממש דוברת אנגלית ולראות אותה עומדת מול הילדים ומסבירה להם (בעברית עם תרגום סימולטני של הגננת) על הברביות ולמה היא קיבלה אותן ועוד דברים שברומו של עולם היה פשוט כיף.
מה שעוד היה מדהים זה איך מחנכים פה את הילדים לנימוס ולסדר ולמשמעת, וכמו שצריך זה מתחיל בגילאים הצעירים. אחרי שמיה דיברה אפשרו סבב של שאלות. הילדים מרימים יד ומיה פונה אליהם והם שואלים ומקבלים תשובה. הגיוני. אחת הילדות רצתה לתרום את השני גרוש שלה ולספר על הברביות שלה. עכשיו, ברור שזה קשור לחומר והכל אבל זה גם מסיט את תשומת הלב מהילד שמדבר ובעיקר – פתחו את הבמה לשאלות ולא להערות. בקיצור, בלי להתבלבל (ובנימוס כמובן) הגננת קטעה את הילדה ואמרה לה שעכשיו אנחנו שואלים שאלות ולא מעירים (היא גם וידאה איתה אם היא מבינה את ההבדל בין comment ל question) ובזה נגמר הסיפור. יש סדר בבלגן...
שתהיה שנה טובה ומתוקה וחג שמח!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה