לא סתם סוכריות כי אם Jelly Belly שהן שם דבר באמריקה וידועות גם בלבנט הרחוק. אז אצלנו מכירים אותן בשם קצת פחות רשמי, סוכריות גומי, וכאן הן מותג, אבל בסופו של דבר מדובר באותן הסוכריות. אבל אל תחשבו על סוכריות גומי מתחכמות. הסוג הפשוט ביותר. כמו פעם. קטנות, בצורה של שעועית, בכל מני צבעים ומתוקות להפליא.
המפעל מציע סיורים וטעימות חינם אין כסף ומכאן שהוא הפך להיות אבן דרך בחייו של כל אזרח בברקלי והאיזור, שלא לומר מבקר ואורח. וכך מצאנו את עצמנו, ברביעי האחרון, בדרכנו למפעל ה Jelly Belly.
מה אומר ומה אגיד? נחמד... התור היה ארוך אבל לא נורא, הסוכריות טעימות אבל לא מדי, הסיור נחמד אבל לא מדהים ובקיצור כמו שכבר אמר לי פה איש חכם אחד - עוד תתרגלי למינוריות של הדברים. אהבתי.
מחכים בתור
אחרי הסיור (אסור כמובן לצלם תוך כדי. אה, באמריקה כמו באמריקה, הם לא נותנים לצלם בסיור אבל עושים תמונה לכל משפחה עם איזו בובה מצחינה של הסוכריה שלהם ומוכרים לך את אחר כך כמזכרת ב-תחזיקו חזק-$22. לא יאומן!!!)
להתעלף מהן
והפוסט הזה מוקדש לסבתא שלי, סבתא פרידה, שתמיד היו לה בתיק כמה סוכריות גומי כאלו מימי המנדט, וכשהיינו צמאים בנסיעות היתה שולפת אותם, ובשכנוע פנימי עמוק, היתה מסבירה לנו שהן מרוות את הצמא. מצחיק מה שאנחנו זוכרים.
2 תגובות:
מקסימה
סבתא פרידה האהובה
הוסף רשומת תגובה