חג יפה כל כך

חנוכה הוא חג ארווווווווך. שמונה ימים לחגוג ולציין זה קצת הרבה לטעמי, רק מכיוון שזה מלווה בנטל קלורי כה גדול ויסורי מצפון עזים. אבל דווקא החגיגה שפתחה את הפסטיבל אופיינה בעיקר ביובש קולינרי. מישהו היה פעם במסיבת חנוכה בלי איזו לביבה, מאיזשהו סוג? בלי סופגניה אחת לרפואה? אז זהו. אנחנו. ועוד בבית ספר, המקום שהכי קלאסי לסנג'ר את ההורים להביא ממטעמי החג.

אז בחמישי הוזמנו אחר כבוד למסיבת חנוכה בבית הספר של מיה. התלבשנו חגיגי התארגנו ויצאנו ממש בזמן כדי לגלות ש-

א. אנחנו בין הראשונים

ב. אין כיבוד בכלל

למרות שהתלבטנו אם להישאר (סתם) נתנו לזה צ'אנס. היה נחמד. כמה נאומים קצרים, גיוס כספים (בעברית - שנור) והתוכנית האומנותית שבה כל שכבה (9. גן חובה ועד כיתה ח') הציגה קטע קצר של שיר או שניים. בכיתה ד' פרשנו אחר כבוד, כי זה כבר באמת היה יותר מדי בשבילנו על בטן ריקה.

מיה עם 2 החברות הטובות שלה - מאיה ורואי

מיה B ומיה S

הקהל מהופנט

מופע גן חובה (מיה היא הקטנטונת בחלק הימני של הבמה)


וזו כבר מיה ליד תמונה שלה שתלויה בבית הספר ב Broccoli Hall of Fame - מדובר במסורת של בית הספר. המורה להתעמלות (שהיא כמובן אות ומופת לבריאות הגוף והנפש) מכינה פעם בשנה גלידת ברוקולי וכל ילד שמסתכן באכילה, מצולם ותמונתו מופיעה על הקיר. מיה ניסתה :-)