ופתאום הגיע התאריך ואיתו ההכנות. כי מסתבר שמדובר בבלט קלאסי לתקופה הזו של השנה (מישהו אמר קריסטמס?) וההופעה היא סוג של מסורת במשפחות אמריקאיות (מסוימות), ונהוג להתגנדר ולהתחתך ולהתחכך, הורים וילדים כאחד. אז סבתא שולה רכשה שמלה חגיגית למיה (הרע במיעוטו. נשבעת) ואפילו אני החלפתי את בגדי הבית במשהו קצת יותר ייצוגי ויצאנו לדרך.
ומה אומר ומה אגיד? הרגשתי כמו עליזה בארץ הפלאות... נתחיל בזה שבימים אלו כשהבתים מוארים ומקושטים (קריסטמס?) רק לעבור על ה bay bridge לכיוון סן פרנסיסקו עושה לי התרגשות. נמשיך בבית האופרה של סן פרנסיסקו שהוא פשוט...מדהים. כן, זו המילה המדויקת. מבנה מפואר, מלא הוד והדר, כמובן מאוד מואר ומקושט בסמלי החג (מישהו שוב אמר קריסטמס?) - פשוט הרגשה אחרת.
ההכנות בבית -

עם הסבתא הגאה -

מיה, רואי ואיה בכניסה לבית האופרה. בחוץ אפילו הורידו עלינו שלג מלאכותי בשביל להכניס לאווירה -

תקרת הכניסה של בית האופרה. המצלמה בלאי שלי עושה עוול למבנה המדהים הזה. אין ברירה אלא לדמיין את כל הזהבים המנצנצים, האורות על העמודים, ההוד וההדר (או לבוא לבקר :-)) -

ונמשיך לדבר שתמיד משפיע עלי הכי הרבה - האנשים. וואו. כולם היו לבושים במיטב מחלצותיהם, הכל כולל הכל, נשים וגברים וילדים. שמלות מפוארות , טוקסידואים, ילדים קטנים בחליפות וילדות בשמלות מנופחות (מיה בהחלט השתלבה בנוף עם שמלת 7 השכבות שלה). חגיגי ביותר.
עם הסבתא הגאה -
מיה, רואי ואיה בכניסה לבית האופרה. בחוץ אפילו הורידו עלינו שלג מלאכותי בשביל להכניס לאווירה -
תקרת הכניסה של בית האופרה. המצלמה בלאי שלי עושה עוול למבנה המדהים הזה. אין ברירה אלא לדמיין את כל הזהבים המנצנצים, האורות על העמודים, ההוד וההדר (או לבוא לבקר :-)) -
מיה, שנהנתה גם מחברת שתי חברות) היתה גם היא מאושרת לחלוטין - ההרגשה היתה באמת מאוד חגיגית ומיוחדת.
וזו כבר מיה ממתינה שההופעה תתחיל
לגבי הבלט עצמו - בלט הוא בלט הוא בלט. תמיד יפה מאוד ואסתטי, תמיד מפליא, תמיד גורם לי להרהר על יכולות גוף האדם ותמיד אפשר לקצר אותו ב-20 דקות בערך.
וברצינות - היה מאוד יפה ומכיוון שעשיתי שיעורי בית כמו ילדה טובה לפני המופע וקראתי את סיפור מפצח האגוזים (מאת צ'ייקובסקי. כמובן) היה לי הרבה יותר קל ונעים להתחבר למה שראיתי.
בקיצור - חוויה יחודית ומקסימה. כיייייייף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה