לפני הכל - קצת רקע. סיפרתי לילדים שהיום בערב מגיעות אלי חברות. מיה מאוד התרגשה וביקשה להצטרף ואחרי מו"מ ארוך ומייגע, הסכמתי שהיא תהיה כשכולן מגיעות ועד שאני אגיד לה ללכת לישון. בשניה שהבהרתי לה שהיא לא תהיה כל הערב - נפתחה עלי אש צולבת, מילולית כמובן. ניסיתי להסביר, להבאיר, להמחיש...כלום לא עזר.
מותשת בטירוף, סיימתי את הדיון ומיה הלכה לחדר ובצעד אופייני התחילה לכתוב מכתבי נאצה (שמודבקים אחר כך על המעקה של המיטה שלה כדי שאני אוכל לקרוא).
הקיצר, עכשיו ממש התקיים שם הדיאלוג הבא -
מיה: יעלי, את רוצה לשמוע משהו ממש ממש לא פיר ורע שאמא עשתה לנו?
יעלי: מה?
מיה: היא הזמינה חברות שלה ואנחנו לא מוזמנות
יעלי: אז מה?
מיה: אז זהו, שיהיו עוגות ועוגיות, וכולן בטח יראו טלויזיה ורק אנחנו לא נהיה שם
יעלי: אבל מיה, זה לא אכפת לי
מיה: מה?!?!
יעלי: כן, זה החברות של אמא, הם לא בגודל שלי והם לא אנשים שמתאימים לי בכלל!
(את תגובתה של מיה ההמומה לא ניתן היה להשיג עד לרגע זה)
והנה הפשקווילים עצמם (חדי העין יוכלו להבחין בשור הזועם המציץ מאחוריהם):
ובתרגום לכל המתקשים -
mom, you made me and Yael and Uri very sad and mad because you invited your friends to watch a movie, and you didn't invite us.
so think about it!
good night mommy and have fun at your party
לא היה לי טוב with what you said
2 תגובות:
אדיר אדיר. מיה ויעלי, אין עליכן!!!
כל כך !! מיה ויעלי.
צחקתי כמו שמזמן לא - ממש, עם דמעות,לבד מול המחשב - שיגעון !
מתוקים ואהובים - יהיה לכם המון נחת מהם.
הוסף רשומת תגובה