כמו תמיד אצלי, אני לא נקשרת למקומות אלא לאנשים ורוב הזכרונות שלי מברקלי יהיו רצפי תמונות עם חברות וחברים שהיו למעשה המשפחה שלנו בשנתיים האחרונות. עם חלקם הקליק היה מיידי, עם אחרים זה לקח יותר זמן להבשיל. אל אחדים מהחברים זכינו להתקרב רק בחודשים האחרונים ועם חלקם מדובר בפוטנציאל שטרם מומש. זה החברות של ה brunch lunch השבועי, זה החברות/אמהות מהגן משחקים, זה החברות שנפגשים איתן על בסיס יומיומי (ואפילו יותר מזה), והחברות של פעם ב אבל זה מרגיש כאילו רק אתמול. ובבנים... טוב, בנים. פשוט חברים, בלי הרבה מילים.
לא מרגישה שאני יכולה לסכם את שלל הפרידות והרגשות והדמעות בפוסט אחד מלא מלל ככל שיהיה. אז הנה חלק מהתמונות עם חלק מהחברים.
תגובה 1:
הווילאג' מתגעגע.
תרנגולי ההודו שמסתובבים פה עכשיו עם הגוזלים שלהם מתגעגעים.
החתולים שלא יודעים שאסור להם להיות פה מתגעגעים.
וגם אנחנו. באמת.
אין ספק- אתם סבבה והכל. בלי אבל...
הוסף רשומת תגובה