שארית התום בארגזי קרטון

האריזות התחילו ימים ספורים אחרי שההורים של דני עזבו, כלומר שלושה שבועות לפני המעבר המתוכנן.

מה יש לומר על אריזות? מתקיים בהן הכלל הידוע של 20-80 (20% האחרונים של העבודה לוקחים 80% מהזמן. ומהעצבים) ולא היינו שורדים את זה בלי עזרה מחברים.

הגנרל תיכון פיקדה על רוב המבצע, איצ'וק הוזנק בלילה האחרון לשעה עזרה שהתארכה לחצי לילה ושגיא היה בניסורים.

ככה זה נראה בהתחלה
מורן ברגעי יאוש בלילה הלבן
ובימים טובים יותר
שגיא מנסר
ואיצ'וק מסבל
וככה זה נראה קצת לפני הסוף

שיא השיאים מבחינת ההתגייסות של החברים היה ביום העמסה למשאית. כולם כולל כולם, על נשיהם וטפיהם, התייצבו ביום העמסה ולקחו חלק במבצע. בלי להיות יותר מדי רגשנית (אפשר?) - זה באמת היה מדהים. אני כבר לא מדברת על הבנים שסיבלו (תודה!) אלא על הבנות - שלקחו את הילדים למיני-קיטנה אצל עדי/יפעת בבית, וניקו וקירצפו והשאירו אותי חסרת מילים ואת הבית הכי נקי שהוא אי פעם היה.

לא יכולתי לדמיין עזרה כזו. תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

(איך יכול להיות שאין לי תמונות מהיום הזה? איך אבד לנצח התיעוד של שירה בכפפות מנקה את המקרר? ושל מורן חמושה באקונומיקה תוקפת את השירותים? ואיך נעלמו תמונות הפרופיל בפוטנציה של גברברי הווליג' סוחבים ארגזים ומהנדסים את המשאית? ומה עלה בגורלן של תמונות הסיום של כולנו תוקעים פיצה לרוב בבית הריק? תעלומות בשפע)