במלון מפואר, כשהשולחנות ערוכים במספר סטים של סכו"ם (כך שהלבנטיני הממוצע לא ממש יודע מה לסלט ומה לבשר) התכנסו המון מהתלמידים המיועדים של 2011 וחלק מבני זוגם. איתנו בשולחן, חוץ מישראלי נוסף, ישב יפני אחד נחמד שהגיע במיוחד מטוקיו, זוג נשוי אמריקאי, חנן אחד שנראה קופי של הארי פוטר ועוד אמריקאי אחד שהוא שחקן פוטבול מקצועי לשעבר. קשקשנו זה עם זו ואכלנו טוב (אפילו טוב מאוד). אחרי הקינוח התחילה התוכנית האמנותית. זה התחיל בקצת ברכות ובלחץ מתון, עם הרבה הומור, לאנשים להפקיד את מקדמת התשלום שלהם, המשיך בכמה נאומים קצרים ולא משמעותיים מדי ולבסוף – סרט. את הסרט הכינו 3 בוגרי בית ספר והוא נקרא Fuqua Vision. מה אומר? 30 דקות של צחוק הסטרי. צחקו שם על בית ספר, על המקצועות המבוקשים יותר (ופחות) של בוגרי MBA, על תהליך הקבלה ועוד הרבה. מה שהיה יפה זה שהצלחנו לגמרי להרגיש חלק מהצחוקים. פשוט מעולה. אחרי הסרט, כשכולם מחויכים, קיבלנו תזכורת מעל הבמה להפקיד את המקדמה לבית הספר. בשלב הזה התחילו לקום אנשים עם צ'קים ביד. כל אחד שקם עם צ'ק, זכה מיד למחיאות כפיים גדולות והרבה רעש. כמו שרק האמריקאים יודעים.
אחרי ארוחת הערב, כל היפים והאמיצים הלכו לעיר לאיזה מועדון, ואנחנו היפים והעייפים פרשנו למלון שמחים ומלאי מוטיבציה. 
תגובה 1:
נהדרת/ים
הוסף רשומת תגובה