נותנים אגוזים למי שאין שיניים

אין כמו להיות עובד מייקרוסופט (אולי רק בת זוג של עובד מייקרוסופט משתווה לזה). כמו בפרסומת הזו עם קרן מור ויובל סגל - "כל היום לפנק לפנק לפנק...".

במסגרת הפינוק הזה דני קיבל השבוע 4 כרטיסים למשחק בייסבול של הקבוצה המקומית (Seattle Mariners) מול קבוצת שקר כלשהו המתחרה. ברור שהלכנו! אף אחד מאיתנו לא היה קודם במשחק בייסבול ומאחר ואנחנו כאן בעיקר בשביל החוויה - הלכנו בכיף. אמא של דני פרגנה לנו ביביסיטר כך שהלכנו בהרכב מצומצם.

על המשחק עצמו אני לא ממש יכולה להרחיב. שעמום כזה לא ראיתי מזמן. ולראיה - עד בערך 50 דקות אחרי שהגענו לא הייתי משוכנעת ב 100% שהמשחק כבר התחיל. פשוט שעמום קליני. אני חוששת שרוב הצופים במשחק היו שותפים לדעתי. לפעמים היה לי הרושם שאפילו השחקנים הרהרו בדברים האחרים שהם היו יכולים להספיק לעשות אם הם לא היו רצים על הדשא (בחיי. אלו שעומדים מסביב, רק אלוהים יודע איך קוראים להם, התמסרו ביניהם סתם כדי להרוג זמן).

לעומת זאת על המסביב אני יכולה להרחיב ועוד איך. היו שם כל הסממנים החיצוניים שאנחנו מכירים מהסרטים (בירה, הוט-דוג, מוכרי שתיה וסוכר מתוק שמסתובבים בין השורות וקריינים בסגנון רפי גינת למתקדמים), המוני אנשים בסדר מופתי (כן, גם בכניסה, ואפילו עם בידוק בטחוני. כנראה שאפשר גם אחרת) ואווירה מגניבה ביותר.

מייקרוסופט הגדילו לעשות והעניקו לנו גם כסף לבזבוזים בחנות המזכרות של ה Mariners כך שיצאנו גם עם חולצה לכל ילד, כדור בייסבול ואלה (ורודים! מגניב!)

קצת לפני שהתחיל המשחק (או אולי בעצם כבר התחיל? אין לדעת...) - שימו לב לדאון טאון סיאטל ברקע - שם אנחנו גרים

דני וחברים
ללא מילים...


האיצטדיון רגעים אחרי סוף המשחק
מחכות לאוטובוס הביתה
במסגרת האמריקאיות של העניין - צילמו אותנו למזכרת והתמונה נמצאת באתר הרשמי של ה Mariners (כמובן צילמו בחינם אבל כדי להדפיס את התמונה נצטרך להיפרד מ $17. לא פחות ולא יותר)
נא להחזיק אצבעות שימשיכו לפנק אותנו עוד!!!