הילדות התארגנו יפה עם כתר נייר משעה ידיהן ומתנות שהן בחרו מהדברים שלהן (שרשרת חרוזים וסט איפור) ועטפו יפה יפה, ואני דאגתי לעוגת שוקולד אישית (ונר. ברור!) ושאר מתנות.
כשדפקנו בדלת ביקשנו מז'רמן לעמוד במטבח עם עיניים עצומות ובלי להציץ וכשגמרנו להוציא את הכבודה ולסדר את השולחן בסלון מיה ליוותה אותה החוצה.
מה אומר ומה אגיד? התרגשות גדולה. באמת.
כמה הערות לסדר לכולם, וגם לצלמת-
- אני צריכה לזכור לצלם ילדים מנמוך ולא מגבוה
- לא ברור לאן נעלמו סרטי הווידאו המתעדים את החגיגה. לא, זה באמת תעלומה כי הם לא על הכרטיס זכרון אבל הם כן במצלמה. הכצעקתה?
- יום אחד גם אנחנו נהיה בני שמונים פלוס... מי שבר מזל ויש לו למי, נא לקום עכשיו ולהתקשר לסבא וסבתא (גם להורים תופס)
תגובה 1:
גאוני
האירוע עצמו, זה שעשיתם את זה בלי כל המשפחה והטררם, פשוט ומקסים! כל הכבוד.
והסרטון אדיר.
בתור אחת שמדברת עם זבתא שלה די הרבה, אני מצדיעה לך...
נשיקות
הוסף רשומת תגובה