סוף סוף Happy Hollow

למה סוף סוף? כי מאז שהייתי שם שנה שעברה עם הילדים (וגם עם שרית וברק אבל עד שהם לא שולחים תמונות אין לי הוכחות שהם באמת היו :-)) אני מחכה לנסוע שוב.

מדובר בלונה פארק לקטנטנים, כלומר יש בו רכבת הרים לא מאיימת מדי (תלוי על מי כמובן), ומתקנים כמו בלונה פארק רגיל רק מוקטנים. חוץ מזה יש שם גם גן חיות רגיל וגם פינה מקסימה של חיות משק והכל נורא נורא יפה כי זה רק עבר שיפוץ מאסיבי לא מזמן, ובקיצור - מושלם למשפחות עם ילדים לא גדולים.

חוץ מזה, וזה קצת פחות מעניין לסיפור הנוכחי אבל אני חייבת לתעד את העניין מרוב שהוא מוצלח, כשעושים מנוי לפארק מקבלים מיד כניסה חינם לאיזה 300 גני חיות ופארקים ברחבי ארצות הברית. כמה שאנחנו חגגנו על המנוי הזה, חבל על הזמן!!! אחת העצות היותר טובות שקיבלתי אי פעם - לחייך, קרן!

הקיצר- הלכנו. בהרכב משפחתי מלא (כבר אמרתי כמה הרבה יותר שווה זה להיות שנה שניה?!) + יפעת והילדים, והיה פשוט תענוג.

מיה מראה סימנים ראשונים של אומץ בלתי צפוי (רמז לבאות) ועולה על המתקן לבד

זו כבר תמונה קבוצתית - דני בתפקיד המבוגר האחראי ולידו יעלי, עמית ויעל (אורגד)

וכאן הגענו לרכבת ההרים המדוברת. בפעם שערבה עלינו מיה ואני לסיבוב ואני לא בטוחה מי צרחה יותר חזק, אבל מה שבטוח שהפעם התנדבתי לשמור על אורי ויעלי למטה על האדמה היציבה...

דני ומיה מתכוננים להמראה
גם יפעת ועמית מוכנים

ובסיבוב השני (או אולי אפילו השלישי) שני הפצלוחים החליטו שהם מספיק אמיצים לעלות לבד ועוד בקרון הראשון. וכך היה, מי היה מאמין!


ומפה - שלל תמונות של אורי שאינו יודע פחד, יעלי חסרת המורא ומיה המפתיעה על מגוון מתקני הפארק





ואיך אפשר בלי אוכל?...