עשרה ימים לפני החג המוזר ביותר עלי אדמות (טוב, אולי לא על כל האדמות אבל בכל אופן על האדמות שאני מכירה), התכנסנו קבוצה קטנה אך איכותית לגלף פמפקינס. אז מה אם זה חג נוראי? אז מה אם אין בו שום דבר הגיוני? אז מה אם באמריקה כמו באמריקה מצליחים להקצין אותו אפילו עוד יותר? מדובר ביצירה, לא?
ובכן, בבוקרו של יום ראשון, הפך הגראז' שלנו (גראז'...המצאה מעולה!!!!) לסדנת גילוף פמפקינס. כל משפחה התבקשה להביא כלי גילוף וכמובן את הכתום הכתום הזה.
חתכנו, ניקינו, ציירנו, גילפנו, בררנו את התבן מהמוץ (ובעברית - הוצאנו את הגרעינים של הדלעת מכל שאר הג'יפה כדי שנוכל לקלות אותם אחר כך בתנור. יצא אליפות), שייפנו וסידרנו ולסיום סיומת - אכלנו ארוחת צהריים משותפת.
היה כיף!!!!
הנחיות מדויקות אפשר לקבל כאן - התורה לא השתנתה מלפני שנתיים.
מבט עילי על הסדנה:
באופן מפתיע ולא צפוי. מיה בחרה להתבודד עם הפמפקין שלה ואולי טוב שכך כי עד שהיא היתה מרוצה מהציור שלה, יצא עשן...
יעלי ביקשה לעשות חתול (על פמפקין שהיא הביאה מהשדה בעצמה במסגרת טיול מהגן) ובעזרתה האדיבה של יסמין הציירת, גם הצליחה
מוציא את הג'יפה
ידי העמלים על הפרדת הגרעינים
יעלי והחתול
וכמה מהתוצרים המוגמרים (בלילה עם נרות בפנים זה עוד הרבה יותר מרשים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה