הכרנו בטכניון, רחמנא ליצלן, ועברנו את הלימודים שם פחות או יותר ביחד, כך שבחישוב מהיר אנחנו מכירות כבר לא מעט שנים. התחלנו כחבורת בנות מגובשת ביותר ועם הזמן התווספו בני זוג, שהפכו (חלקם :-)) לבעלים ואז התווספו גם ילדים (טפו טפו בלי עין רעה). ואנחנו באמת מין חבורה מגובשת שכזו, שנכתב עליה כבר לא מעט (אסי, מתי יהיה לך בלוג?!) וגם הוזכרה בבלוג הזה לא מעט, אבל צריך לזכור שהגרעין זה אנחנו - חבורת הבנות. מאיתנו הכל התחיל.
אז לא כולנו החברות הכי טובות. הזמן והמרחק עושים את שלהם - לפעמים אנחנו נפגשות רק במסגרת החבורה ולא בין כל שתי בנות מתוח קו מחבר, ממש לא. ואני בכלל, מרגישה הכי גרועה בלשמור על קשר, בלתחזק את החוטים המחברים...
ובכל זאת כשהצלחנו סוף סוף לארגן מפגש רק לנו (בהרכב כמעט מלא. חסרת לנו לימור!), יצאתי ממנו בתחושה של התרוממות רוח.
תמיד מצחיק, תמיד יש המון על מה לדבר, תמיד אפשר להעלות זכרונות וגם לתכנן את החופשה הבאה ביחד. תמיד מרגיש טוב.
לחיי החברות שלי, שאני יודעת שאם לא התייאשו ממני עד עכשיו, כנראה זה כבר לנצח. אוהבת!!!
תגובה 1:
לחיי החבורה !!!
הוסף רשומת תגובה